אבעבועות רוח – שירלי ברנר מספרת

כשהייתי ילדה חליתי יחד עם כל ילדי השכונה באבעבועות רוח.

אני נראיתי והתגרדתי הכי גרוע מכולם, ונשארתי עם צלקות במקומות שונים בגוף, אבל זה היה מזמן ועבר ונשכח, ועכשיו אני "מחוסנת לכל החיים".

אני חייבת להודות, שלמרות שעברתי את האבעבועות בצורה די קשה, חשבתי שהחיסון לכל החיים שווה את זה, ולא כל כך הבנתי למה צריך לחסן ילדים במקום פשוט לתת להם להידבק זה מזה ולסגור את הסיפור.

אבל, לפני ארבע שנים, לאחר שבן זוגי ואני החלטנו להתחתן, הוריו הוזמנו לארוחת ערב בבית משפחתי.

באמצע הארוחה התחלתי לחוש אי-נוחות מסויימת בחלק העליון של ישבן שמאל. זה התחיל לגרד, וחשבתי שזה בגלל הג'ינס החדש שלבשתי.

זאת הייתה פריחה עגולה כזו, כמו שושנה. למחרת אחה"צ כבר לא יכלתי לשבת על צד שמאל, והרגשתי שאולי זה קצת יותר חמור מפריחה רגילה.

יום אח"כ כבר לא יכלתי כל כך לדרוך על הרגל, אז החלטתי לגשת לרופא עור שיבדוק מה הפריחה המוזרה הזאת עשתה לי.

תוך שניה אחת הפריחה אובחנה כהרפס זוסטר (שלבקת חוגרת בעברית), קיבלתי טיפול אנטי ויראלי, אבל בגלל שהתחלתי קצת מאוחר מידי הוא לא עבד מאוד ביעילות.

התוצאה: חודשיים-שלושה של סבל בל – יתואר.

זה כאב שאי אפשר להסביר אותו. הוא מפלח ופנימי, וכלום לא עוזר.

נוצר נזק לקצות העצבים, מה שגורם להם לשדר אותות כאב נוראיים (כאב נוירופאתי, או נאורלגיה), כאילו הרגל בוערת מבפנים.

ההקלה היחידה בכאב ניתנת ע"י טיפול די אגרסיבי לנאורלגיה, שתופעות הלוואי שלו כוללות בין השאר סחרחורות איומות.

אני הרגשתי כאילו חודשיים לא הצלחתי לרדת ממתקן אכזרי במיוחד בלונה פארק.

מן הסתם לא יכלתי לנהוג, אז נאלצתי לנסוע באוטובוסים, מה שלא הועיל לסחרחורת ולבחילות שנגרמו עקב הסחרחורות. בקיצור, הייתה תקופה ארוכה מאוד לא נעימה. אני לא ממליצה לאף אחד להסתכן…

 

שם: שירלי ברנר