שעלת – חיה מספרת

חיה (מ-נשר) מספרת על ביתה:

נועה הפיצית שלי חלתה בשעלת כשהיתה כמעט בת חודש. זה התחיל כמו הצטננות רגילה, קצת נזלת, טיפה שיעול. לא משהו מדאיג, בטח לא בילדה שלישית. היינו אצל הרופאה והתחלנו אינהלציות. אחרי כמה ימים, ב 5 לפנות בוקר בשבת, התעוררתי והיא הרגישה לי חמה מדי. מדדתי חום, בסה"כ 38.5 מעלות, אבל עוד אין לה חודש, קצת מדאיג. כשהסתכלתי על האדויל לילדים היה כתוב שמתחת לחצי שנה צריך להתייעץ עם הרופא, התקשרתי למוקד אחיות והפנו למיון בגלל הגיל. בעלי הוזעק מבית הכנסת, הגדולים ארזו תיק והלכו לסבתא.

כשהגענו לביה"ח עוד הייתי בטוחה שנהיה שם כמה שעות ונשוחרר. הרופא ישר אמר שהוא חושב שזו שעלת, אבל כדי לוודא חייבים לעשות בדיקת דם ולוקח כמה ימים לקבל תוצאה.

רק לידיעה, לעשות בדיקת דם לתינוקת כל כך קטנה, זה ממש לא קל. אפשר לקחת רק מהאצבע וחייבים ללחוץ וללחוץ רק כדי לקבל כמה טיפות.

עשינו גם צילום ריאות ועוד בדיקות נוספות, פחות או יותר התרוצצנו בכל ביה"ח כי הגענו בשבת וחלק מהמעבדות היו סגורות.

אושפזנו במחלקת ילדים בחדר בידוד. לקראת אחה"צ מצבה הידרדר. היא לא הצליחה לינוק, נהייתה חלשה והחמצן שלה ירד. מרגע זה ולמשך שבועיים היא חוברה לזונדה ולחמצן.

אי אפשר היה להרים אותה, אסור היה להזיז אותה והיא בעיקר היתה מעולפת מהאנטיביוטיקה שקיבלה. קילחנו אותה רק אחרי 4 ימים ובעזרת האחות כי היה מורכב להזיז אותה מהחמצן.

בשלב הזה לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלהסתכל עליה ולקוות לשיפור. הכי נורא זה שלא ידעתי אם היא תצא מזה בכלל ואיך. הייתי צמודה אליה כל הזמן ואני מודה שאפילו לא חשבתי על הילדים הגדולים, החרדה ממלאת את כל המחשבות שלך.

שעלת היא מחלה מאוד מידבקת וקשה לזהות אותה כי אצל מבוגרים וילדים מחוסנים היא נראית כמו הצטננות רגילה. היינו בקשר עם משרד הבריאות לאורך התקופה וזו הפעם הראשונה שבכלל שמעתי שיש חיסון לשעלת לנשים בהיריון.

כדי להימנע להדביק עוד מישהו, כל הסביבה שלנו נאלצה לקחת אנטיביוטיקה – הילדים הגדולים שלנו ואנחנו, סבא וסבתא, הדודים ובני הדודים, חברות שלי והתינוקות הקטנות שלהן, שנחשפו אלינו.

אחד מרגעי המשבר שלי היה כשהחלב שלי פשוט התייבש מהלחץ. ניסיתי בכל התקופה לשאוב כדי שהיא תקבל חלב אם דרך הזונדה, אבל הכמות פשוט הלכה והתמעטה עד שבסוף פשוט קמתי בלי חלב. נראה לי שרק אמהות טריות יכולות להבין את העצב הזה, כשהפסקת ההנקה מגיעה שלא מרצונך.

נועה התחילה להתאושש אחרי שבועיים בערך ואז התחילה הסאגה הבאה. שעלת מסוכנת לתינוקות רכים, בין היתר בגלל שעוצמת השיעול יכולה "לפוצץ" נימים עדינים. עשינו בדיקות וצילומים לריאות, ללב ולמוח כדי לוודא שאף נים לא נפגע ולרווחתנו, הכל היה תקין.

עכשיו הגיע השלב ללמד אותה לאכול מחדש. היא כבר היתה בת חודש וחצי, אבל לא אכלה בכוחות עצמה במשך כשבועיים. בגיל הזה, הם פשוט שוכחים איך.

בכל ארוחה ישבתי שעה כדי שתצליח לאכול 10 מ"ל. כל מ"ל נוסף שהצליחה לאכול לבד הושג בהרבה מאמץ. היעד היה להגיע לכמות של 70 מ"ל בארוחה כדי שנוכל להשתחרר. היא קיבלה העשרה קלורית לתמ"ל ואנחנו קיבלנו הנחיות מדוקדקות מהדיאטנית.

כשסוף סוף שוחררנו, נועה שקלה רק 4 קילו, כמו כשהגענו לביה"ח. פיצית.

היום היא בת שנה ועשרה חודשים, עדיין פיצית, עדיין במעקב דיאטנית, עדיין באחוזון 3. אבל ביחס הפוך לגודל, שובבה גדולה.

לקח לנו הרבה זמן להפסיק לרוץ לרופא בכל אפצ'י שהיא עושה ועדיין מתכווץ לי הלב כשהיא משתעלת או מצוננת. אולי זה יעבור כשהיא תגדל …

אני לא יודעת איך נועה נדבקה. זה יכול היה להיות כל אחד בסביבתה שנראה קצת מצונן. גם אי אפשר לדעת מתי בדיוק היא נדבקה כי יש תקופת דגירה ואח"כ עוד תקופה של שיעול. אני כן יודעת שאם הייתי יודעת על החיסון, הייתי מתחסנת וחוסכת את הסבל הזה.