רוטה – יפית מספרת

יפית מספרת על ביתה שחלתה ברוטה במהלך שהותם בשוודיה (שם לא ניתן חיסון):

בסוף 2008 אם אני לא טועה. היא הייתה בת 8 חודשים. התחילה לשלשל ממש מים ברמות של כל כמה דקות. לקחנו אותה לרופא והוא אמר שזה וירוס רוטה ושזה יעבור.
וככה זה המשיך יום, ועוד יום, וכל יומיים החלפתי רופא, ואותה התשובה.
לא ידעתי מה זה הוירוס הזה ולמה הוא לא עובר.
היא לא יכלה לשבת מרוב שהטוסיק שלה היה פצוע, אדום ומדמם.
ביקשתי מאמא שתישלח לי בדואר חיתולי בד מישראל שאוכל לחתל אותה כמו פעם. היה בלתי אפשרי להשתמש בטיטול רגיל ועשינו שטיפות כל הזמן.
אבל גם זה שרף לה כי כל הטוסיק שלה היה ממש כוויה אחת גדולה.
היא הייתה זוחלת ערומה בבית ומשלשלת כל כמה דקות את המים שהייתי מביאה לה שלא תתייבש.
הייתי משכיבה אותה במיטה עם כמה סטים של מצעים כדי שאוכל להחליף בלילה.. בקיצור תקופה זוועתית.
אחרי כחודש וחצי בערך זה עבר.
אחר כך גיליתי שפה בארץ מחסנים לרוטה ושבמצב כזה מזמן היו מאשפזים ומטפלים. בשוודיה פשוט אדישים.
את הילדים שלי שבאו אחר כך כבר חיסנתי בלי לחשוב פעמיים.

__

ד"ר אלכס גורי מוסיף:
עונת נגיף הרוטה מגיעה בחורף, לפעמים ממש במקביל לעונה של נגיף הברונכיוליטיס, RSV. בשנים שקדמו לחיסון רוטה מחלקת ילדים בעונת החורף נראיתה כמו שדה קרב- בכל רגע במחצית המחלקה היו תינוקות קטנים עם מצוקה נשימתית ששוכבים בכיפות החמצן שלהם ובמחצית השנייה – ילדים שמקיאים את נשמתם ומשלשלים כמו ברז מרוטה. החדרים של רוטה היו מלאים בתינוקות החיוורים והאפטיים, שאין להם אפילו כוח לבכות. מחוברים לעירוי נוזלים ותלויים בו לחלוטין, כאילו זה חוט שמחבר אותם לחיים. כמה קשה לפעמים להרכיב עירוי לתינוק מיובש! לא אשכח את הפעם הראשונה שנאלצנו להרכיב עירוי לתוך עצם השוק של הילד מכיוון שלא הייתה שום גישה אחרת להחזיר לו נוזלים. אחר כך כולם שיבחו אותנו אבל אנחנו הרגשנו נורא. תינוקות כאלה אנחנו פוגשים לעיתים רחוקות גם היום אבל אין ספק שמאז החיסון המספר שלהם ירד באופן משמעותי. הילדים שחוטפים רוטה היום בדרך כלל בוגרים יותר ורק לעיתים רחוקות הם מגיעים לאשפוז. אין ספק שהחיסון הביא בשורה אמיתית.

ד"ר אלכס גורי, מומחה לרפואת ילדים ולמחלות זיהומיות בביה"ח קפלן