רוטה – נילי הס נבון מספרת על בתה

רוטה – עד שהומצא החיסון למחלה, הייתה זו התמודדות לא נעימה עבור הילדים וההורים, שלעיתים גם סכנה את הילד. ביתה של נילי אושפזה ל-10 ימים בעקבות הדבקותה ברוטה. נילי מספרת לנו איך נראה ומרגיש אשפוז מרוטה.

 

שנת 2005 – בשנה זו לא היה עדיין חיסון כנגד נגיף הרוטה. בתי, גלי, בת השנתיים, ילדה חייכנית, דעתנית ופטפטנית, שבה מהגן והחלה לשלשל. כאמא ל-3 ילדים, ואחות במקצועי, לא התרגשתי משלשול. ידעתי עד כמה חשוב לשמור על נוזלים בגופה, ועל היגיינה, ולכן הקפדתי שהיא תשתה ותאכל מזון נוזלי.

ילדה באשפוז בגלל רוטה

מקור: https://goo.gl/5bRC8r

השלשולים גברו, הפכו מיימים מאוד, אך הילדה שתתה, ולכן הייתי רגועה. למחרת הבחנתי שצבעה של הילדה הופך לחיוור, והיא מאבדת

את שמחת החיים שלה. נוספו גם הקאות, כך שקשה היה לתת לה לשתות. הילדה שקעה, הפסיקה לדבר, שכבה חסרת כח במיטתה, וצבעה היה אפרפר… הבנתי שאני לא מצליחה לשמור על מספיק נוזלים בגופה. בשלב זה פנינו למיון. מיד עם הגיענו נלקחו לילדה בדיקות דם. היא אפילו לא בכתה בעת הדקירות ללקיחת הדם, לא התנגדה, רק שכבה כשהיא בוהה באויר, ופסקה מלדבר. הרופאים הסבירו כי יש לה הפרעה במלחי הגוף, כחלק מסיבוכי נגיף הרוטה, וכי ינסו לתקן זאת ע״י החדרת עירוי. גלי אושפזה. כל העת המשיכו השלשולים בכמויות בלתי הגיוניות.

הבטתי בה, שוכבת במיטה, בוהה, לא מדברת, לא מתנגדת, נותנת לכל רופא ואחות לעשות כרצונו… חסרת כוחות לחלוטין. כעבור יומיים, כשעדיין לא דיברה, ונשארה כך, התחלתי לדאוג, הרי כבר יומיים היא מקבלת ערוי… מדוע היא לא מתאוששת?? הנפרולוג שטיפל בה הסביר לי כי תיקון מלחים בילדים לוקח זמן, וצריך סבלנות ואורך רוח. זה מצב מסוכן המחייב השגחה צמודה. רק כעבור 3 ימים החלה לאט לאט לדבר. היינו מאושפזים כ-10 ימים, ורק ביום האחרון כשהחלה לרוץ ולפטפט במחלקה, ולא נתנה לנפרולוג לבדוק אותה, ראיתי סוף סוף את פניהם המחייכות של הרופאים והאחיות.