אז למה אני מתנדבת בעמותת מדעת?

לכבוד יום האישה, הבאנו שלוש נשים מדהימות, בעלות תפקידים בעמותה, שיספרו מה דוחף נשים באמצע החיים העסוקים (מאד) שלהן, להתנדבות בקידום בריאות הציבור.

נטע סופר צורנטע סופר צור, דוברת העמותה - מספרת למה היא מתנדבת בעמותה, לכבוד יום האישה

דוברת העמותה

דוקטורנטית באימונולוגיה וביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
חוקרת דרכים לגידול תאי הגזע של מערכת החיסון,
ואוהבת לספר על המערכת המופלאה הזו לכל מי שמוכן לשמוע.

 

מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת להתנדב. התחלתי בוועד הכיתה בבית הספר היסודי,כסטודנטית התנדבתי באגודת הסטודנטים וכחונכת לסטודנטים בשנים מתחתיי, בהמשך ביליתי שנה במועדונית עם ילדים ממשפחות קשות יום, והיום בתור אמא ומדענית, אני מתנדבת במקום שמרגיש לי הכי טבעי בעולם להתנדב בו – עמותת מדעת.

כשבני הבכור התקרב לגיל שנה, התחלתי להיות מודעת לשיח האינטרנטי בדבר החיסונים. נדהמתי מכמות המידע השגוי המסתובב ברשת ומהאגרסיביות בה מיעוט קולני מפמפם לציבור הפחדות כנגד פעולות רפואיות מצילות חיים. בזכות הידע שיש לי מלימודיי והגישה למאמרים אקדמאים, הצלחתי למצוא היכן קיימות הטעיות והיכן קיים מידע מהימן. אבל היה לי ברור שיש כאן בעיה חמורה. אילו לא הייתי בקיאה בתחום, אין ספק שהייתי יכולה ליפול לים הדיסאינפורמציה בקלות.

כך התוודעתי לעמותת מדעת, שמסתבר שבתקופה ההיא עוד הייתה בחיתוליה. רוח ההתנדבות שלי פעמה, והבנתי שזה המקום בשבילי בו אוכל לנצל לטובה את כישוריי באופן יעיל- גם בתור מדענית בתחום האימונולוגיה, וגם בתור אמא שיכולה להתחבר לחששות ההוריים, להצביע על הבעיות הקיימות במערכת הבריאות, ומציאת הכשלים הקיימים בהנגשת מידע רפואי לציבור.

 

היה לי ברור שיש כאן בעיה חמורה. אילו לא הייתי בקיאה בתחום, אין ספק שהייתי יכולה ליפול לים הדיסאינפורמציה בקלות

השילוב בין הדוקטורט, ההתנדבות, הזוגיות והאמהות מהווה אתגר ברור. אין ספק שבכל אחד מהתחומים נעשו ויתורים כדי שאוכל להשאיר את כל אלו בחיי. הרוח הגבית והפרגון שאני מקבלת מבן זוגי האהוב ומשפחתי בהחלט תורמים להצלחתי. בעמותה אני מוקפת בנשים מקסימות, חכמות ומעוררות השתאות, שמהוות מודל לחיקוי וגורמות לי לחוש גאווה על כך שאנחנו חברות באותה מסגרת. אני מרגישה שפעילותינו יוצרת שינוי אמיתי, ולכן המוטיבציה להמשיך לפעול, באינטנסיביות בה אני פועלת, היא חזקה.

אדוה לוטן
אדוה לוטן, מנכ"לית העמותה - מספרת על עצמה לכבוד יום האישה

מנכ"לית עמותת מדעת

עוסקת בניתוח מערכות וייעוץ בתחומי אינטרנט, ניהול ידע ועוד.

בעלת תואר ראשון במדעי החיים ותואר שני במדעי המידע.

 

הסיפור שאני מספרת תמיד לגבי הקמת מדעת הוא שקרן התקשרה אלי, אמרה ש"צריך שמישהו יעשה משהו לגבי האנשים שטועים באינטרנט", ואיכשהו התנדבתי לנהל את קבוצת "הורים מדברים על חיסון הפוליו המוחלש", ומשם התנדבתי לנהל את "מדעת", ומאז אני רודפת אחרי פנקסי חשבונות אבודים ומנהלת את ישיבות הועד.

זה סיפור מאד חביב, אבל הוא לא נכון בכלל.

האמת היא שכבר שנים אני מעורבת בהנגשת מדע ובריאות, כי חשוב לי שאנשים יעשו בחירות מושכלות לגבי החיים שלהם. חשוב לי שאנשים ידעו למיין את מה שהם קוראים, שומעים או מועבר אליהם בוואטסאפ, וידעו לדלות את פיסות האמת מתוך המוץ שמקיף אותנו על בסיס קבוע.

אני לא רופאה, אחות או חוקרת. אבל מסתבר שלא צריך להיות כזו בשביל לחשוב שהדאגה לבריאות הציבור היא אינטרס של כולנו ולרצות להשקיע זמן ואנרגיה למען זה
אחת ההרצאות שאני הכי אוהבת להעביר במסגרת מדעת, היא הרצאה לבני נוער שאני מכנה "בלשות מידע". במהלך ההרצאה אנחנו פוגשים שלל פרסומי מדע ובריאות מהעיתונות הפופולרית והרשתות החברתיות ולומדים מהם הכלים שבעזרתם בני הנוער יוכלו לזהות יותר בקלות מהו מידע אמין ומהם שקרים, הטעיות או הפחדות. לא פעם בתום ההרצאה ניגשת אלי המורה ומעירה שהיא מכירה לא מעט מבוגרים שיכולים להפיק תועלת מההרצאה הזאת.

ואכן, אני מקבלת כל הזמן שאלות מחברים שמבקשים ממני לעזור ולעמוד על טיבן של כתבות כאלו ואחרות. האם טיפול בכורכום יעזור למחלת הסרטן של אבא שלי? האם מסוכן לתלות כביסה בבית? האם יש קשר בין שעות השינה שלי ועלייה במשקל? צריך לתת לילד שלי פרוביוטיקה במקביל לאנטיביוטיקה? לפעמים זה משעשע, לפעמים מתסכל ולפעמים הלב נשבר, כשאני רואה את הקושי האדיר בהתמודדות עם הצורך לקבל החלטות בנושאים שרובנו לא ממש מבינים בהם, ועשויים להיות הרי גורל.

חשוב לי שהילדים שלי יחיו בעולם שמנוהל בצורה הגיונית, שבו החלטות מתקבלות על בסיס עובדתי ולא רגשי.

אני התנדבתי להקים את "הורים מדברים" כי היה לי אישית חשוב להקים מקום שבו ידברו על נושאים רגשיים (ואיזה נושא רגשי יותר מהילדים שלנו?) בצורה שבאמת תעזור לילדים ולהורים. קיבלתי על עצמי להיות מנכ"לית מדעת כי חשוב לי להתוות את הדרך, להיות זו שמוסיפה עוד אור רציונלי בעולם שלנו.

בשונה מחלק גדול מאנשי העמותה אני לא רופאה, אחות או חוקרת. אבל מסתבר שלא צריך להיות כזו בשביל לחשוב שהדאגה לבריאות הציבור היא אינטרס של כולנו ולרצות להשקיע זמן ואנרגיה למען זה.

אבל אם קרן שואלת, אז כן, היא נידבה אותי ולכן היא חייבת לי לנצח.

ד"ר קרן לנדסמן

המנהלת המקצועית של עמותת מדעתקרן לנדסמן, המנהלת המקצועית של העמותה - מספרת מה הביא אותה להקים את העמותה, ביום האישה

רופאה מומחית לאפידמיולוגיה ובריאות הציבור.

בוגרת הפקולטה לרפואה בטכניון. עובדת במרפאת לוינסקי בתל אביב.

מרצה בנושאי מדע ומדע בדיוני, אמא לשניים וכותבת ספרות ספקולטיבית.

 

נכנסתי להריון בפעם הראשונה כשבהלת וויקפילד הייתה בשיאה. הייתי סטודנטית לרפואה לקראת סיום הלימודים, חיסון החצבת-חזרת-אדמת הושמץ בלי הפסקה, ואני נכנסתי לפאניקה. אבל לא סתם פאניקה, פאניקה שמונעת מתחושת ה"אני מבינה את החומר", שהיא הפאניקה הבעייתית והקשה ביותר לסיכול.  

ואז הגעתי למחלקת ילדים. כשאני בהריון. והיה ילד אחד עם אבעבועות רוח במחלקה (זה היה כמעט חצי עשור לפני שהחיסון היה זמין בארץ). ואחת הרופאות הבכירות לא אפשרה לי להיכנס לשם. היא שלחה אותי להשלים חומר במחלקה אחרת כי זו מחלה מדבקת להחריד, והיא פחדה שאדבק באבעבועות רוח בפעם הראשונה בהריון. זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי כמה מחלות הילדות שאנחנו נוטים לזלזל בהן יכולות להיות מסוכנות. המחלה הכל-כך קלה הזו (בעיני) הפחידה את אחת הרופאות הקשוחות ביותר שהכרתי.

בפעם הראשונה הבנתי שאולי התפיסה שלי של סיכון שגויה. אולי מה שאני חושבת שאני יודעת, אפילו שאני סטודנטית בשנה מתקדמת, הוא רק ידע חלקי.

היו כמה תוצאות לביקור ההוא במחלקת הילדים. הראשונה היתה שהבאתי אישור מההורים שחליתי באבעבועות רוח, ואישרו לי להכנס למחלקה. השנייה היתה שבמקום להאמין למה שהיה כתוב בעיתון התחלתי לקרוא מאמרים רציניים בעיתונות הרפואית. כנגד המאמר ההוא של וויקפילד צצו מאמרים טובים ומשכנעים בהרבה שהפריכו אותו לחלוטין. התוצאה השלישית היתה שכשהבת הקטנה שלי נולדה וידאתי שהיא תקבל את כל החיסונים שלה בזמן, בייחוד אבעבועות רוח.

אחרי זה במשך שנים הסתובבתי בהרגשה ש"מישהו צריך לעשות משהו", אבל לא משנה כמה פעמים אמרנו את זה, אך אחד לא קם ועשה בשום שלב.

היינו צריכים להקים את מדעת כדי שתהיה קבוצה אחת שתענה לשאלות של הורים, ולא הרבה אנשים פזורים בקירות הפייסבוק הפרטיים שלהם. היינו צריכים להקים את מדעת כדי שיהיה אתר נגיש, נוח ובהיר שיענה לשאלות נפוצות שאי אפשר היה למצוא להן תשובה פשוטה באינטרנט בעברית. היינו צריכים להקים את מדעת כדי להפסיק להרגיש לבד במאבק למען בריאות הציבור.

הכותרת של "בריאות הציבור" נשמעת מפוצצת. היא לא.
הציבור הוא אמא שלי, שמטיילת בכל העולם ואני מפחדת שהיא תחטוף משהו כשהיא רחוקה ממני. הציבור הוא החברה הכי טובה שלי שמקבלת תרופות כימותרפיות כדי להתמודד עם מחלה כרונית ותלויה במי שסביבה להגן עליה. הציבור הוא סבא שלי שמערכת החיסון שלו כבר לא משהו.