האם אפשר לחסן בזמן מחלה? ד"ר יובל האן מסביר

היום התור לטיפת החלב, והילדה מרגישה לא טוב. הילד מעלה חום. מה עושים? האם אפשר לחסן בזמן מחלה? הכי טוב להתייעץ עם הרופא או הרופאה. עד שתדברו איתם, ד"ר יובל האן מסביר על החיילים הקטנים של מערכת החיסון ונותן כמה עקרונות בנושא חיסון בזמן מחלה. קריאה מהנה!

בפינת הקושיה היומית…
אז האם אפשר לחסן כאשר הילד חולה – או לא?
(הגדרת ״חולה״ היא כמובן הבסיס והיסוד לכל הדיון הזה וכרגיל, אין תשובת ספר אחידה וכל ילד לגופו וכל מחלה בפניי עצמה…)
אבל! כמה עקרונות מנחים שיכולים אולי לעשות לנו מעט סדר. נכון שזה מעט ארוך ובכל זאת נסו להישאר איתי:

נתחיל במיהו האויב?

קריקטורה של חיידקים מצחיקים

פתוגנים: קריקטורה

ישנם חיידקים או נגיפים שונים שבסיטואציות כאלו ואחרות הינם בעלי יכולת פגיעה משמעותית. הם חודרים לגופנו דרך מערכת העור / ריריות / נשימה / עיכול וכד' – ואז מתרבים ומתפשטים ברקמות ואיברים נוספים וכך למעשה גורמים לתמונת החולי הקלינית על סיבוכיה הפוטנציאלים השונים.

 

ומהו חיסון בעצם?

כאשר אנו מחסנים את ילדינו או את עצמנו, אנו מאמנים את מערכת החיסון (קרי = הצבא), מבלי לסכן את חיילינו באמת
החיסון הוא מעין "אמצעי לחיקוי" של האויב, אך כזה המחוסר יכולת פגיעה אמיתית ומנוטרל מנשק ותחמושת. למעשה זה אימון; מין פטנט כזה שצבא מערכת החיסון שלנו על זרועותיו השונות יכול להתאמן עליו ולפתח באמצעותו תורות ואמצעי לחימה. כאשר אנו מחסנים את ילדינו או את עצמנו, ולא משנה כרגע אם מדובר בחיסון מומת (מטרות קרטון או ערימות של חביות בשטחי האימונים לצורך הענין) או מוחלש (מחלקה של חיילים המשחקים מולנו בפיינטבול בתפקיד ביום אויב) – אנו מאמנים את מערכת החיסון (קרי = הצבא), מבלי לסכן את חיילינו באמת. כך, ביום פקודה מול אויב אמיתי, הצבאא יפעל במלוא האמצעים והיכולות שלו שאותן שכלל באימוניו – ויביא להכרעה מהירה ומלאה של הפולש הזר, תוך צמצוםם למינימום האפשרי את כמות האבידות לכוחותינו (= סיבוכי המחלה).

בפועל, החיסון הוא הצגת אנטיגן של האורגניזם הזר (מרכיב, חלבוני על פי רוב, של חיידק או נגיף שכנגדם אנו מעוניינים לחסן) לתאי מערכת החיסון למען יצירת זיכרון חיסוני על זרועותיו השונות, הן התאית והן ההומורלית (נוגדנים ועוד).

 

ומה בעצם קורה כאשר הילד חולה?

נחזור לאנלוגיה: תקרית של ירי על סיור של גולני בגבול הצפון או הפעלת מטען על פתיחת ציר של הצנחנים בעוטף עזה. צה"ל חזק ומתורגל ותקריות כאלו ייפתרו מהר מאוד ברמת הפלוגה, הגדוד או החטיבה בגזרה המקומית. האם בזמן הזה של תקרית גזרתית כזו כלל הצבא – חילות היבשה / הים / האויר / המודיעין / הלוגיסטיקה והכוחות המיוחדים לצורך העניין – מנוטרלים מפעילות עד גמר הטיפול באותו אירוע? חלילה! אוי ואבוי למדינת ישראל אם כך היה…

משפחה מצוננת, שוכבת במיטה עם טישואותו דבר בדיוק: לילד יש עכשיו חולי קל: צינון / שלשול / חום נמוך, הוא "לא לחלוטין בריא". תקרית מקומית. האם בסיטואציה זו כלל זרועות מערכת החיסון שלנו מנוטרלות או מגוייסות ללחימה בחולי הפעוט והחולף? חד משמעית לא! לגוף שלנו, למען האמת, יכולת התמודדות עם מיליוני אנטיגנים (מרכיבים) זרים בכל יום. הכוחות המתאמנים בבסיסי האימונים השונים של הצבא באותן דקות בהן מתרחשת התקרית בגבול – ממשיכים בשגרת האימונים וההתכוננות הרגילה למלחמה האמיתית. דבר אחד לא בא על חשבון האחר.

אין מניעה לחסן בזמן חולי קל, מהסוג הזה שהרופא אומר "ויראלי" (אם בכלל הלכתם לרופא) והילד נשאר לנוח יום-יומיים בבית או אפילו לא. כאשר אנו נמנעים או דוחים את החיסון אנו מעכבים את אימוניו החשובים של כלל הצבא בגלל תקרית בודדת מקומית. צהל פחות מוכן למלחמה = גוף לא מאומן כאשר מגיח אויב משמעותי רב עוצמה = הסיכון לפגיעה קשה ומחיר כבד במערכה האמיתית הבאה (שכולנו מייחלים שלא תגיע) עולה.

אנטיביוטיקה? אנטיביוטיקה היא התחמושת בה משתמש הגוף כנגד אויב רגעי. נטילת אנטיביוטיקה לא "מחלישה" את הגוף (וכאן יש לשים לב ולהבדיל בבירור בין "החלשת הגוף" או "החלשת מערכת החיסון" – שאינן קיימות בזמן נטילת אנטיביוטיקה – לבין "תופעות לוואי" כגון שלשול או כאב בטן בשל השפעת האנטיביוטיקה על מערכת העיכול, למשל). בזמן נטילת אנטיביוטיקה שמשמידה חיידק כזה או אחר מערכת החיסון שלנו ממשיכה לפעול 24/7 בכל החזיתות בכוננות מלאה ובמלוא העוצמה הנדרשת בעת הצורך. אין מניעת חיסון, כלל, תוך כדי טיפול אנטיביוטי כאשר הילד כבר חש בטוב ואין לו חום…

מדחום

מה שמביא אותנו לצורך בהעלאת דיבייט יסוד נוסף: חום.

מבלי להיכנס כרגע לעובי הפיזיולוגיה, עליית חום גוף (בהקשר של מחלה זיהומית) היא חלק מתגובתה של מערכת החיסון שלנו לפולש הזר. אני מניח שהיום כבר רוב ההורים המחוברים לרשתות ומתעדכנים במדיות השונות יודעים כי עליית חום בילדים בפני עצמה אינה "מרגשת" ואינה מסכנת את הילד – ואין בה גם להעיד בד"כ על חומרת המחלה. ילד עם חום גבוה בהחלט לא ירגיש טוב ובהחלט ראוי למנוחה והשגחה וסיעוד, אבל בפני עצמו החום הוא רק "תמרור התראה" שכרגע יש פעילות חיסונית אקטיבית בגוף, כנראה נגד אחד מאותם פולשים זרים בתקריות הגבול. אנו גם לא יוצאים מכלינו לטפל באגרסיביות בהורדת חום – כי על פי רוב אין צורך – אלא רק לפי מידת הרגשתו של הילד החולה. אז מה הבעיה לחסן בזמן חום? זהו ש…אין בעיה. ועדיין אנו נמנעים. ואותה הימנעות איננה מפאת "סכנה של חיסון בזמן חום" אלא מיסוך:

החום כאמור מעיד על פעילות עצמית דלקתית כזו או אחרת (יש כעת "אירוע בטחוני" באחד הגבולות). גם מתן חיסון, כחלק מתופעות הלוואי שלו ובשל אותו שפעול בדיוק של מערכת החיסון – יכול לגרום עלית חום. הבעיה היא, שחום הוא חום ולא ניתן לבודד את הגורם לו: כאשר תופעל אזעקת אמת בדיוק בזמן בו מושמעת אזעקת התרגול של הקפצת מחנה – אנו עלולים לפספס… לא נשמע את התראת האמת על חדירת גדר הגבול וחולית טרור כזו או אחרת תצליח להסתנן ולהוציא לפועל פיגוע. במילים אחרות: הפרד ומשול.
לילד יש חום בגלל חולי חולף? נמתין עד החלמתו הקרובה ואז נחסן, כאשר אנו יכולים לקבוע בוודאות גבוהה (לעולם אין מאה אחוז אבל אפשר בהחלט לצמצם את טווח השגיאה) שהחום לאחר החיסון הוא אכן אחת מאותן תופעות לוואי מוכרות וידועות של החיסון. הקפצת תרגול של כיתת הכוננות ותו לא.

לילד יש חום בגלל חולי חולף? נמתין עד החלמתו הקרובה ואז נחסן
עוד תופעות לוואי מוכרות ושאינן מדאיגות של החיסונים כוללות נפיחות ורגישות חולפות באתר ההזרקה, אדמומיות, ולפעמים ספציפיות בתלות החיסון עצמו (רגישות בטנית אחרי החיסון נגד רוטה או פריחה לאחר MMRV, למשל).
קיימים מצבי חולי משמעותיים יותר. ישנם מצבים כרוניים של מחלה פעילה דוגמת סרטן חלילה, דיכוי כרוני כזה או אחר (אמיתי!) של מערכת החיסון באמצעים תרופתיים כגון מתן סטרואידים ממושך באופן סיסטמי או תרופות למניעת דחיית שתל, או מחלות פעילות בדרגת עוצמה כזו שהרופא המטפל אכן יכול להחליט לגופו של חולה, שחיסון כזה או אחר כרגע עשויים לסכן ולכן יש לדחותם או להימנע באופן מוחלט מהמתן שלהם – היות והנזק עשוי לגבור על התועלת. לפעמים, למשל בעת דלקת ריאות או שפעת קשה כאשר הילד עדיין חש ברע – הדחייה תהיה לשבוע בודד, ולפעמים היא תהיה ממושכת יותר.

גם תגובה אלרגית ידועה (ברמת אנפילקסיס, אלרגיה מסכנת חיים) לאחד ממרכיבי החיסון אוסרת באופן מוחלט על מתן מנה נוספת מאותו החיסון וזאת למען מניעת דו״צ, מצב של ירי כוחותינו על כוחותינו… (רק חשוב בהקשר זה לציין ששכיחותה של תגובה אלרגית אנפילקטית למתן חיסון פחותה מ-1 למיליון מנות).
הכל תלוי סיטואציה וההחלטה היא – כפי שפתחתי בראשית הפוסט – בידיו של הרופא המטפל בשקלול כלל הנתונים והממצאים בבדיקתו של הילד.

אז נסכם?

לגופנו (וגם לגופם של ילדים, וכבר מרגע היוולדם!) יש צבא חזק בדמות מערכת החיסון.

גם צבא חזק צריך להמשיך להתאמן כל העת על מנת לשמר יכולות מול אויבים מסוכנים ומשתכללים – קרי להתחסן.

בעת תקריות מקומיות אין כל מניעה להמשך האימונים = בעת מחלה קלה חולפת (נזלת, שיעול, שלשול, פריחה לא ספציפית, דלקת אוזניים או גרון או כל מחלה מטופלת אנטיביוטית כאשר הילד חש בטוב) אין מניעת התחסנות ואין צורך בדחייה.הורים ותינוק

בעת מערכה משמעותית יותר לפעמים יש צורך בדחיית אימוניו של חלק מן הצבא עד חזרה לימי שגרה, קרי – בעת חולי בינוני או קשה יש צורך בדחיית החיסון עד החלמה.

ישנם מצבים מסויימים בהם חל איסור אימונים מוחלט על כלל יחידות הצבא. למשל – עומס חום כבד (תרתי משמע במקרה זה…) ואז גם החיסון יידחה ואימוני הצבא יושבתו עד חזרה לבריאות איתנה ולתנאי אימון בטוחים.
ההחלטה לגופו של כל חולה היא בידיו של הרופא במידה ויש ספק ונתונה לשיקוליו.

בברכת בריאות שלמה (שזה כנראה יותר ריאלי וגם בידיים שלנו!) ושלום יציב (….) ובמהרה בימינו אמן!

 

פורסם במקור בקבוצה מדברים על חיסונים, בתאריך 21.2.2017

ד"ר יובל האןyhahn[1]

מומחה ברפואת ילדים, 
בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

והתמחות באסף הרופא.
אב ל 3 ילדים.