כשטיול הופך לסיוט: שרית מספרת על גיסה, יבגני, שנפטר מכלבת

יבגני אהב לטייל בעולם. בשנת 2012, במהלך טיול בסין, הוא אושפז בבית החולים במצב קשה. לקח זמן רב עד שאובחן כחולה בכלבת, ואז זה כבר היה מאוחר מדי. בתוך עשרה ימים הוא נפטר, בגיל 34 בלבד.

יבגני אהב טבע ולטייל, מגיל צעיר היה מטייל עם הוריו בכל מקום. הוא היה גבוה מאד, בעל גוף אתלטי וחיוך ביישני על הפנים. כשגדל למד בטכניון ועבד בחברות הייטק. בשלב מסוים נסע למזרח לסין, הודו והסביבה שם גילה את נפלאות הרפואה הטבעית. הוא הפך להיות מעריץ לכל מה שקשור לבריאות. עשה טאי צ'י, אכל בריא, עשה מלא ספורט והסתפק במועט. במשך שנים היה נודד בעולם, חוזר לעבוד כדי לצבור קצת כסף ונוסע שוב למקומות שהוא כה אהב. הוא הסתובב בחברה שדגלה בטבעיות, חיים ללא תרופות ואמונה שגוף האדם יודע לרפא את עצמו.

פרג אחד אדום על רקע שדה אפורבשנת 2012 הוא חזר ממסעו האחרון והחל לעבוד בחברה בדרום הארץ. הוא פגש אותנו לארוחה משפחתית וסיפר שמצא את יעודו והוא ילמד רפואה סינית ויתחיל ללמד ולטפל באנשים בארץ. למרות שזאת ממש לא דרכנו שמחנו שהוא מצא משהו שהוא אוהב ושיש לו כיוון ומטרה בחיים.

באותו ביקור ראינו שהוא רזה מאד, רגליו היו מלאות שריטות עמוקות. שאלתי אותו האם הוא קיבל חיסון נגד טטנוס והאם רופא ראה את השריטות שלו, והתשובה שלו הייתה שאם יוצא דם ולוקחים ויטמין סי במנה גבוהה אי אפשר להידבק בטטנוס. אני לא השתכנעתי אז הוא הראה לי אתר שבו הדברים האלו היו רשומים בצורה רצינית מאד, הייתה כתבה ארוכה על המחלה וכיצד אפשר למנוע אותה וכיצד מטפלים בה. סיפרתי לו שאני בדיוק קיבלתי זריקה בגלל שריטה של החתול שלי ואמרתי לו שזה לא כואב ושבכל זאת ידבר עם רופא ועזבתי את הנושא. באותו היום אכלנו שתינו והצטלמנו בפעם האחרונה…

כעבור חודשיים, כמה ימים לפני ראש השנה, הוא שוב טס לסין. בערב ראש השנה 2012 קיבל אביו של יבגני טלפון מנציג של בית חב"ד. "הבן שלך מאושפז בבית חולים אחרי צינתור ואנחנו צריכים כסף כדי להמשיך לטפל בו". אביו של יבגני לא הבין מה בדיוק קרה והתקשר אל בעלי. לא הבנו מה קרה, הרי רק לפני כמה זמן הכל היה בסדר, הוא נראה בריא כל כך, ביקשנו להתקשר לבית חב"ד כדי לברר שבאמת מדובר במקרה אמיתי ושלא מנסים לגנוב מאיתנו כסף (שמענו שבסין יש הרבה מקרי הונאה כאלו). לצערנו באמת היה מדובר במקרה רציני, העברנו כסף והשעון התחיל לתקתק.

בשנת 2012 הוא חזר ממסעו האחרון ופגש אותנו לארוחה משפחתית. באותו היום אכלנו, שתינו והצטלמנו בפעם האחרונה

יבגני הרגיש לא טוב, היו לו כאבי ראש מאד חזקים, כאבי גרון, הוא הקיא וכאב לו הגב. הוא ניסה ללכת למרפא בעשבי מרפא והומאופתיה שהוא הכיר וטיפל בו בעבר. הטיפול לא הצליח והוא התקשר לאיש עסקים שהכיר, זה לקח אותו בצורה בהולה לבית החולים. בבית החולים הכירו את אותו מרפא בעשבים כמי שמשתמש גם בסמים ולכן בהתחלה חשבו שיבגני הורעל ושהוא עם פסיכוזה. הם טיפלו בו בתרופות הרגעה וכשמדדי הלב שלו השתגעו חשבו שהוא עובר התקף לב וישר הכניסו אותו לניתוח צינתור. בניתוח לא מצאו כלום, העורקים והלב היו במצב מושלם. אבא של יבגני התקשר לפלאפון שלו ושאל אותו איפה הוא נמצא. יבגני ענה לו שהוא בדרום. אבא שלו שאל אותו למה יש מסביב רעשים של בית חולים ולמה הוא שומע סינית ויבגני ענה שהוא בדרום בבית חולים בבאר שבע. לאחר מכן התחיל לצרוח שמנסים לגנוב ממנו איברים, שמנסים להרוג אותו וכאן הבנו שהוא נמצא בצרה אבל לא ידענו עד כמה… בבית החולים נאלצו לקשור אותו כי הוא היה אחרי ניתוח ולא הפסיק לנסות לברוח.

הזיהומולוג המומחה עשה לו ניקור מותני ואישר שמדובר בכלבת, אבל היה מאוחר מידי, הנזק הנוירולוגי כבר קרה ושום פרוטוקול כבר לא היה יכול לעזור

ערב החג עבר עם מועקה קשה ולא ישנו כל הלילה. למחרת התקשרנו לאחיו הגדול של יבגני וביקשנו שיטוס כמה שיותר מהר לסין לבית חולים, אני הסתכלתי באינטרנט וראיתי שזה מתאים לכלבת והתחננתי שיפעילו פרוטוקול מילווקי. הרופאים בבית חולים ביטלו את הרעיון מכיוון שכלבת נדירה יחסית לאוכלוסיה (כ-3000 מקרים בשנה על מיליארד אנשים באוכלוסיה ובעיקר במקומות רחוקים ומוזנחים). בינתיים הזמינו רופא זיהומולוג מומחה שיבוא לראות מה יש ליבגני. זה לקח כמה ימים כי הרופא היה צריך להגיע ממקום אחר בסין. במשך 3 ימים ראינו את ההתדרדרות שלו. בהתחלה הוא לא הצליח להזיז את הרגליים, אחר כך הידיים, הוא התחיל להזות ולומר דברים לא הגיונים. הזיהומולוג המומחה עשה לו ניקור מותני ואישר שמדובר בכלבת, אבל היה מאוחר מידי, הנזק הנוירולוגי כבר קרה ושום פרוטוקול כבר לא היה יכול לעזור, נותר לנו רק לראות את היקר לנו מכל מסיים את החיים מהמחלה הקשה הזאת. באחד מרגעי הצלילות יבגני ביקש מאבא שלו שיבוא להחזיק לו את היד ואמר לו שהוא אוהב אותו… אלו היו המילים האחרונות של יבגני. בשיתוף פעולה עם שגרירות סין בארץ אחיו הצליח להגיע אליו כמה שעות לפני שעצם את עיניו לנצח ולפחות הוא מת כשלצידו אדם אהוב.

10 ימים מאז שהתחילו התסמינים יבגני נפטר, בן 34 היה במותו. הגופה הוטסה חזרה ארצה ונקברה בבית הקברות בירושלים. יבגני השאיר אחריו הורים שבורי לב, אחים, משפחה וחברים, כולם המומים וכואבים.

כל מי שבא במגע עם יבגני בסין חוסן כנגד כלבת, רופאים ואחיות. חדר הניתוח נסגר על מנת לעבור חיטוי כדי לא להדביק חולים אחרים בכלבת. גם המשפחה שבאה איתו במגע לפני שנסע לסין חוסנה, אף אחד לא חלה.

לקריאה נוספת:

על מחלת הכלבת
על מחלת הכלבת (מאמר של ד"ר דרור בר ניר)
על החיסונים כנגד כלבת
על כלבת באתר משרד הבריאות