על חשיבותה של הבדיקה הגופנית

מה משמעותה של בדיקה גופנית? כיצד היא קשורה, או לא קשורה, למתן חיסונים לתינוקות וילדים? ד"ר יובל האן כותב בעקבות שאלות של הורים.

מרכיב הבדיקה הגופנית הוא נדבך יסודי, בסיסי וחשוב בכל מפגש מטפל-מטופל ברפואה.

באופן מסורתי מקומה של הבדיקה הוא השני בתהליך המפגש, לאחר שלב נטילת האנמנזה (סיפור המקרה).

עם התקדמות הטכנולוגיה והשתכללות בדיקות העזר, מרכיב הבדיקה הגופנית הולך ומתדלדל ו״כאילו מתייתר״ (הוא לא באמת) אצל רופאים ובדיסציפלינות שונות. דווקא ברפואת ילדים עדיין נשמר תפקיד קריטי ומכובד לבדיקה הגופנית, בוודאי בקרב תינוקות וקטנטנים שטרם מדברים ולא יודעים לכוון אותנו לתלונותיהם.

 

מה כולל שלב הבדיקה?

בראש ובראשונה התרשמות כללית ממצבו של הנבדק: מראהו, צבע עורו, קצב נשימותיו וסדירותן, סימנים למצוקה פיזית (כמו מראה סובל, קוצר נשימה או ״רעב לאויר״, הכרה מעורפלת, נגעים עוריים חריגים), מצב הרוח (!) תגובתיות לסיטואציה ולבודק, מבנה גופו, גודלו, עדות לשינויים מבניים (היכולים להעיד על מחלות מולדות / גנטיות) ועוד…

תינוק מבצע בדיקה גופנית לדובי צעצוע באמצעות סטטוסקופ

אחרי כן מתחילים לבדוק באופן סיסטמתי את מערכות הגוף והאיברים השונים: העור, אף-אוזן-גרון (אא"ג), הלב ומערכת כלי הדם, מערכת הנשימה, אברי הבטן, אברי המין, גפיים… כמובן קצרה היריעה וממילא לא ננסה ללמד פה רפואה על רגל אחת 😉

בסיכומה של ההתרשמות הפיזית מהבדיקה הגופנית (וכמובן בשילוב ובהמשך לאנמנזה שנתקבלה קודם לכן מפי הילד ו/או ההורים) כבר יש בידי הרופא די והותר נתונים המאפשרים לו לקבוע האם יש צורך בצורך בטיפול, מעקב או התערבות נוספת.

בדיקה מקיפה כזו עובר כל ילוד לאחר היוולדו כבר בתינוקייה (בד"כ פעמיים, עם הגעתו מחדר הלידה וטרם שחרורו לביתו), ובהמשך כמובן בבדיקת הילוד הראשונית השגרתית אצל הרופא המטפל ובכל ביקור חוזר.

מיותר לציין, עם הזמן ובהכיר הרופא את הפציינט הצעיר שלו – יוכוונו הבדיקות הגופניות יותר ויותר לאותן מערכות או איברים בהתאם לתלונה או מחלה ספציפית בגללה יפנו לרופא.

 

איך כל זה קשור (וגם לא קשור) לחיסונים?

במהלך הבדיקה יכולים להתגלות ממצאים שונים שמצריכים בירור או התערבות נוספים, החל מחום גוף מוגבר, נגעים תת עוריים שיכולים להעיד על דימום, ממצא נשימתי לא תקין ועוד. במקרים כאלו הרופא ישקול האם בסיטואציה הזו כדאי להמשיך ולחסן כרגיל, או שיש לדחות את המשך החיסונים. לרוב מדובר בדחייה של חיסון ספציפי באופן זמני, עד לביצוע בדיקות נוספות או עד החלמה מהמחלה.

חשוב להדגיש כי נדירים מאוד המצבים הרפואיים שאכן יצריכו דחיית חיסון לפרק זמן ממושך או הימנעות מוחלטת. זאת מכיוון שדחייה של חיסון מסוים משאירה את הילד חשוף בפני אותה מחלה כנגדה מחסנים, ולכן ברוב המקרים החסרונות שבדחיית החיסון עולים על היתרונות, גם אם הילד אינו בריא לחלוטין.

חשוב להדגיש כי נדירים מאוד המצבים הרפואיים שאכן יצריכו דחיית חיסון לפרק זמן ממושך או הימנעות מוחלטת. זאת מכיוון שדחייה של חיסון מסוים משאירה את הילד חשוף בפני אותה מחלה כנגדה מחסנים, ולכן ברוב המקרים החסרונות שבדחיית החיסון עולים על היתרונות, גם אם הילד אינו בריא לחלוטין.

כלל התינוקות והילדים הבריאים ללא תחלואת רקע כרונית יחוסנו בשגרה ובמועד על מנת לאפשר הגנה מיטבית מהמחלות הזיהומיות השונות.

גם מתוך הילדים הסובלים מתחלואה כרונית, רובם המכריע יחוסן בכלל חיסוני השגרה. דווקא בילדים אלו חשוב לחסן בזמן,  בגלל שהם בסיכון יתר מפני המחלות ובידיעה כי כל הסתבכות עם מחלה זיהומית חדשה רק תרע ותדרדר את מצבם.

רופא מחסן תינוק

ישנם ילדים עם תחלואה ספציפית, למשל ילדים מחוסרי טחול או עם ליקויים כאלו ואחרים במערכת החיסון, שאף יחוסנו בנוסף בחיסונים שלא נמצאים בשגרת החיסונים הרגילה בגלל סיכון היתר שלהם לתחלואה קטלנית (לדוגמה החיסון כנגד מנינגוקוק).

במצבים נדירים, למשל ילד עם מחלה פרכוסית לא מאוזנת או עם אנצפלופטיה מתקדמת (ירידה הכרתית / תפקודית של מערכת העצבים המרכזית) שאצלם לא יינתנו או ידחו חיסונים ספציפיים, למשל כגון תרכיבים מסויימים הכוללים דיפטריה-טטנוס-שעלת. אולם וחשוב לציין בהקשר זה כי רוב רובם של הילדים עם תחלואת רקע נוירולוגית כמו אפילפסיה מאוזנת, עיכוב התפתחותי או שיתוק מוחין – אין להם כל התווית נגד לחיסונים הללו והם יקבלו אותם במועד.

 

על רגישות למרכיבי החיסון

נושא נוסף שחשוב להתעכב עליו: בבדיקה פיזית שגרתית במרפאה, לא ניתן לזהות כל ממצא היכול להיות קשור או מחשיד למצב של רגישות יתר למרכיב חיסוני, היות והרגישות הזו מובנית בתאי מערכת החיסון ואין לה ביטוי פיזי גופני. בדיוק כמו שלא נדע בבדיקה פיזית אם תינוק עומד להיות רגיש לחלבון חלב או לביצים.

בבדיקה פיזית שגרתית במרפאה, לא ניתן לזהות כל ממצא היכול להיות קשור או מחשיד למצב של רגישות יתר למרכיב חיסוני, היות והרגישות הזו מובנית בתאי מערכת החיסון ואין לה ביטוי פיזי גופני. בדיוק כמו שלא נדע בבדיקה פיזית אם תינוק עומד להיות רגיש לחלבון חלב או לביצים.

רגישות מסכנת חיים למרכיבים הנמצאים בחיסונים (תגובה אנפילקטית) היא נדירה מאוד ומתרחשת בשכיחות של פחות מ-1 למיליון מנות חיסון. כמובן שהופעת רגישות כזו תהווה הוריית נגד למתן מנה חיסונית נוספת מאותו סוג, לאחר התייעצות עם הרופא המטפל.

ובכל זאת, על מנת למנוע כל תרחיש מסוכן, תינוקות וילדים שקיבלו חיסון יישארו תמיד תחת השגחה רפואית במרפאה למשך פרק זמן מסוים. זאת כדי לוודא שאכן לא מתפתחת תגובה אלרגית חריפה שדורשת התערבות רפואית. זאת ההנחייה גם עבור מבוגרים שקיבלו חיסון, וככה גם הסכנה הקלושה הזאת נמנעת.

 

לסיכום

ככלל, חיסוני השגרה בטוחים וחשובים עבור ילדיכם. אם אתם חוששים שישנה בעיה רפואית שבגללה צריך לדחות את מתן החיסון, הכתובת להתייעצות היא רופא/ת הילדים שלכם, ואם יהיה צורך תופנו לגורמים מקצועיים נוספים. ייעוץ בכל מקום אחר חוטא למטרה ועלול להוביל אתכם לקבל החלטה שגויה.

 

ד"ר יובל האןyhahn[1]

מומחה ברפואת ילדים, 
בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

והתמחות באסף הרופא.
אב ל 3 ילדים.