"חשבתי שחיסונים זה רע. טעיתי" – סיפור אישי על שפעת בהריון

שלום, קוראים לי נאוה ואני מתנגדת לחיסונים. 

זאת אומרת לא לגמרי מתנגדת, אני מבינה את הצורך בחלק מהם, אבל ממש לא בכולם – ולמה צריך לתת אותם בכאלו גילאים? ובפרק זמן כל כך צפוף? בקיצור, אני חושבת ש"המערכת" באופן כללי פועלת בצורה אינטרסנטית, מונעת משיקולים כלכליים ולא משקיעה טיפה של מחשבה או הסתכלות על האדם הקטן. אז כמובן שלא התחסנתי לשפעת. זה החיסון הכי מיותר שרק יגרום לי להיות חולה, וגם ככה נותנים אותו רק כי כבר קנו אותו וצריך לסיים את כל המנות.

לפחות ככה חשבתי פעם.

אחרי שבועיים שלא יכולתי לקום מהמיטה, ירד לי קצת החום אבל השיעול לא הפסיק והייתי חלשה כמו עלה נידף. לא יכולתי לאכול ולא יכולתי לטפל בבן השנה וחצי שלי, אבל גרוע מכל: הגוף שלי היה כל כך חלש שהייתי בטוחה שאני מאבדת את ההיריון.

בחורף שעבר הייתי בהריון השני שלי. מאוד משמח לכל הדעות, אבל כשהייתי בחודש רביעי להריון נדבקתי בשפעת. הכוונה, לא מה שאנחנו קוראים לו בטעות "שפעת" אבל הוא בעצם צינון, קצת נזלת ואפצ'י מדי פעם. חטפתי שפעת אמיתית ומטורפת!

הייתי עם חום גבוה במיטה במשך שבועיים. בגלל שהייתי בהריון לא יכולתי לקחת כלום חוץ מאקמול, שממש לא הוריד לי את החום והשתעלתי כמו מטורפת.

אחרי שבועיים שלא יכולתי לקום מהמיטה, ירד לי קצת החום אבל השיעול לא הפסיק והייתי חלשה כמו עלה נידף. לא יכולתי לאכול ולא יכולתי לטפל בבן השנה וחצי שלי, אבל גרוע מכל: הגוף שלי היה כל כך חלש שהייתי בטוחה שאני מאבדת את ההיריון.

אחרי שבוע נוסף במיטה, נשברה לי צלע! מסתבר שאם תשתעלו מספיק חזק במשך מספיק זמן יש סיכוי שתשבר לכם צלע. סיוט! אחרי שעבר כמעט חודש, ובזבזתי כבר את כל ימי המחלה שלי לשלוש השנים הקרובות, התחלתי לחזור לעצמי לאט לאט.

 

מסתבר שהורדתי כמעט חמישה קילו בחודש הזה, שזה מגניב בדרך כלל, אבל קצת פחות בחודש הרביעי של ההיריון. בדיעבד מסתבר שהמצב שלי סיכן גם את החיים שלי וגם את חיי העובר שלי (שהיום הוא אחד התינוקות המקסימים בעולם).

 

פתאום, אחרי כמה חודשים, אמרו לי לעשות חיסון שעלת.

אבל אני מתנגדת חיסונים, חשבתי, למה שאני אכניס לגוף שלי ושל העובר שלי חומרים כאלו ומחלות?!

אבל אז עצרתי, וחשבתי והתחלתי לנתח את המצב ברצינות. הבנתי שאני מתנגדת לדבר שמעולם לא קראתי עליו בעצמי, דבר שמעולם לא נתתי עליו את הדעת עד הסוף.אשה בהריון מוטרדת משפעת

 

אני מתנגדת כי אני חיה בחברה שלא מחסנת מתוך אידאולוגיה, חברה שמספרת לי כל הזמן כמה זה מסוכן לחסן ואיזה נזק אני יכולה לעשות לעצמי ולילדים שלי – אבל האם אני באמת בדקתי את זה? הרי אני אשת אקדמיה (יש לי תואר בגאוגרפיה), קראתי לא מעט מאמרים בחיי, חקרתי בעצמי (מעט מאוד) ולמדתי איך עורכים מחקר ומה צריכים להיות הקריטריונים למחקר אמין.

 

ולפתע נפל לי האסימון שה"מחקר" שלי נגד החיסונים לא היה אמין, וזה בלשון המעטה. יום אחד נכנסתי לקבוצה בפייסבוק שנקראת "מדברים על חיסונים" ופתאום, בום! לכל שאלה תשובה. תשובה מלומדת ומפורטת, אפילו עם מקורות! הרגשתי שהגעתי למקום הנכון עבור כל השאלות שהיו לי.

 

היום אני במקום אחר.

היום אני מאמינה ש"המערכת" כאן כדי לדאוג לנו כאוכלוסיה וגם כבודדים, אף אחד לא חי כאן לבד וההגנה שניתנת לנו הרבה פעמים פשוט מגנה על מישהו אחר חוץ מאיתנו – מישהו שלא יכול לקבל את אותה הגנה מכל מיני סיבות. התחלתי להבין שמי שבוחר לא לחסן חוטא לילדיו מתוך אג'נדה ריקה מתוכן ומבוססת על מידע שגוי ורעיל. אג'נדה היא דבר מסוכן, קשה לנו להבחין איפה היא נגמרת ומתחיל ההיגיון.

 

אני את הלקח שלי למדתי בדרך הקשה, אבל אני שמחה ואסירת תודה שלמדתי אותו. היום אני פשוט מתוסכלת מכל מה שקורה סביבי, מעשרות הילדים והתינוקות הלא מחוסנים שחיים בקרבנו, שהוריהם מעמידים אותם בסיכון כל כך גדול! כמובן שהם עושים את זה מתוך אהבה מאוד גדולה, אבל מבורות גדולה אף יותר.

לקריאה נוספת

  1. אודות מחלת השפעת
  2. רותם על חברתה הגר שנפטרה בגיל 26 מסיבוך של שפעת
  3. ד"ר עדי גפני, מומחית ברפואת ילדים, מספרת על מטופלת, ילדה, שנפטרה ממחלת השפעת