בכיתי על הנזק שגרמתי לאחרים

בשתי עדויות אישיות שירה ומריה מספרות על הקשיים והסיבוכים של מחלת החצבת

שירה מספרת:

"שמי שירה ואני כיום בת 45, אמא לבת 7 ובן 14.
כשהייתי בת 3 חודשים גרתי באפריקה ושם חליתי בחצבת. אושפזתי בבית חולים שנחשב טוב, אבל המחלה הייתה קשה מאוד והסתבכה בכיוון הריאות והמעיים.
בשיא המחלה אושפזתי בטיפול נמרץ והגעתי למוות קליני (!), למזלי הרופאים הצליחו להחיות אותי.
הייתי מאושפזת במשך שלושה חודשים ואז החזירו אותי לישראל.
גם בארץ ההחלמה לקחה זמן רב ולמעשה עד גיל קרוב לשנתיים הייתי כל הזמן בטיפולים ואישפוזים.
עד היום אני סובלת ממחלות שונות כמו דלקת כרונית בלבלב ובעיות בדרכי הנשימה, שהרופאים חושבים שקשורים לחצבת.
התפרצות החצבת הנוכחית מכניסה אותי לחרדה נוראית.
"

 

מריה מספרת: 

"לפני כמה שנים הייתה מגפת חצבת בארץ, לאחר שאדם לא מחוסן שחלה הגיע מלונדון והדביק אנשים במטוס ובמהלך הביקור. הייתי בת 25 ולא מחוסנת כי לא נולדתי בארץ. בתור מי שהיה לה ה"עונג" להידבק בזה, ממש ממליצה לכל מי שלא התחסן ללכת ולהתחסן, כי זה היה גיהנום! 

אני אעזוב שניה את החלק הפיזי הממש לא סימפטי בצד (חום גבוה, נראית כמו פטריה – אדומה עם נקודות לבנות, נפוחה כמו בלון, גירודים, כל הגוף מרגיש רותח), או את זה שהייתי בבית חולים בבידוד כמעט שבוע או העובדה ששלושה רופאים בקופת חולים ובמוקד לא ידעו לזהות את המחלה, עד שבמיון רופאה רוסיה מבוגרת שכנראה ראתה את המחלה ברוסיה זיהתה נכון. 

אתייחס אל הצד הנפשי. מכיוון שלא ידעו מה יש לי, הסתובבתי ככה באוניברסיטה ובאוטובוסים וליד המשפחה שלי והדבקתי אנשים אחרים, עד למצב שמשרד הבריאות נאלץ לפרסם את המקרה בחדשות ולפנות לאנשים ששהו בקרבתי כדי שיתחסנו בדחיפות. בשביל האחיינית שלי שהייתה אז בת חודש היו צריכים להטיס מחו"ל חיסון מיוחד סביל, כי היתה קטנה מדי בשביל לקבל את החיסון הרגיל. 

הדבר היחיד שעשיתי כשהודיעו לי שזו חצבת היה לבכות על הנזק שגרמתי לאחרים. אז עשו טובה לעצמכם ולסובבים אתכם ואם עדיין לא התחסנתם, לכו להתחסן.