אמרתי לעצמי: יהיה בסדר

יעל מספרת:

אני רוצה לשתף
אנחנו מאושפזים כבר 48 שעות עם התייבשות בעקבות רוטה.
אני כל כך כועסת על עצמי שנתתי למתנגדי חיסונים למיניהם להפחיד אותי. חיסנתי הכל אבל פחדתי מחיסון לרוטה. פחדתי מהשלשולים, הפחידו אותי שאם הכלבה שלנו תדבק מהחיסון היא תמות.
אמרתי לעצמי- עלמה לא בגן, היא איתי בבית, ממי תדבק? יהיה בסדר אולי לנו זה לא יקרה.

ביום רביעי התחילו הקאות, בחמישי בבוקר שלשול אחד. בחמישי בערב הגענו למיון על סף התייבשות ושחררו אותנו כי שתתה. כמו אוטו במוסך- במיון הייתה בסדר, בבית סמרטוט.
ילדה בת 1.5 פעילה מאוד שלא מצליחה להפסיק להקיא ולשלשל עם 38.4 חום לסירוגין, שאפילו לא מצליחה לעמוד על הרגליים.
בשישי ב1 וחצי היא מעירה אותי מקיאה, משלשלת ורועדת כמו עלה. מדליקים את האור ומגלים ילדה כחולה- גפיים כחולות ושפתיים כחולות.
אמבולנס מגיע תוך פחות מ-10 דקות, מלבישים בבגדים נקיים והמון שכבות ומגיעים תוך רבע שעה למיון רמב"ם רק השפתיים כחולות עכשיו.
ישר מחברים לעירוי, הילדה מיובשת. בדיקות דם, שתן, אולטרסאונד וצילום חזה. מאשפזים.
לא מצליחה להכניס כלום לפה, ב10 בבוקר קצת אוכלת, משלשלת בלי הפסקה. ישנה כל הזמן, חום לסירוגין ולא מפסיקה לשלשל. בוכה מכאבים.
היום יום ראשון חל שיפור עדיין יש שלשולים בערך 1 לשעה.
בדיקות צואה מראות רוטה.
כבר אוכלת קצת ושותה אז ניתקו את העירוי. אולי היום נשתחרר.
ואולי מחר נצטרך לחזור שוב לאשפוז תלוי בה כמה מוכנה לשתות ולפצות על כל מה שמאבדת.
ואנחנו עוד חטפנו את זה קל.
לכו תחסנו, אל תתנו שיפחידו אתכם!
תאמינו לי לרגע.
יעל, שבוע 31 להריון עם תינוקת בת 1.5 שמאושפזת כבר כמה ימים כי פחדתי מקצת שלשול והנה קיבלה פי 10.

כשתגדל ותבין אותי יותר אתנצל בפניה 200 פעם.
התינוקת שבבטן כמובן תחוסן ברגע שיהיה אפשר.