הפער בין התקשורת והמציאות – מחקר הסקר הסרולוגי

השבוע התפרסמו כתבות ראשיות בכמה כלי תקשורת בישראל, המציגות מסקנות של מחקר אשר העריך כי 200,000 ישראלים כבר נדבקו בקורונה, רובם ללא תסמינים. בדיעבד נמצא כי מחקר זה, על אף הכוונות הטובות והמטרה החשובה, לא היה בשל לפרסום מאחר וסבל מכמה בעיות מהותיות. זו דוגמה מאלפת למקרה בו התקשורת ממהרת לפרסם תוכן מדעי מבלי להקפיד מספיק על היושרה העיתונאית ובדיקת העובדות, באופן שעלול לגרום לפגיעה בבריאות הציבור.

"200,000 חלו בקורונה בישראל עד כה (על פי סקר סרולוגי)!"

זה היה סגנון הכותרת של חלק לא מבוטל מכלי התקשורת הגדולים בישראל השבוע. בגוף הכתבות הוסבר כי מדובר בתוצאותיו של מחקר, שנועד להעריך את שיעור החשיפה של האוכלוסייה לנגיף הקורונה החדש. על פי הפרסומים כ-2.5 אחוזים מהאוכלוסייה בארץ נחשפו לנגיף, כמעט פי שנים-עשר ממספר המקרים המאומתים, וכפול מהערכות החשיפה על בסיס מחקר קודם שנעשה בארץ. פרסום מעין זה, באותיות קידוש לבנה ובתפוצה רחבה, מעביר לציבור את המסר כי המחלה קלה (הרי "200,000 חלו ורובם כלל לא הרגישו"), ו"או-טו-טו זה נגמר". אך האם הוא מדויק? אם הפרסום לא נכון, הוא עלול להטעות את הציבור ולהוביל לזלזול בהנחיות משרד הבריאות.

את המחקר ערך הצוות לטיפול במגפות (צט"מ) של משרד הבריאות, בשיתוף המרכז הלאומי לבקרת מחלות, מגן דוד אדום (מד"א) ואוניברסיטת תל אביב. הוביל את המחקר פרופסור דני כהן, ראש בית הספר לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב וחבר בצט"מ.

המחקר המדובר הוא סקר סרולוגי לנגיף הקורונה, כלומר בדיקת נוכחות נוגדנים נגד הנגיף הגורם למחלת הקורונה בדגימות דם, כדי לגלות אם הנבדקים נדבקו בו בעבר. סקרים כאלו לבדיקת שכיחות נוגדנים באוכלוסייה הם חשובים, מאחר שהם מאפשרים למצוא אנשים שנדבקו בנגיף גם אם לא סבלו מתסמיני המחלה ועל כן לא היו מודעים לכך שנדבקו. תוצאות הסקרים מאפשרות להעריך טוב יותר את תפוצת המחלה באוכלוסייה, למשל את מספר המודבקים הכולל ומהם כמה היו נטולי תסמינים (אסימפטומטיים). כמו כן אפשר להעריך אם שיעור הנדבקים קרוב לרמה המספקת חסינות קהילתית ("חסינות עדר"), ועד כמה קטלני הנגיף, תודות לכך שניתן לחשב את היחס בין מספר הנפטרים (הידוע) למספר החולים האמיתי.

בכתבות השונות נאמר שהסקר נעשה על כ-1,700 דגימות דם, אשר נאספו מאנשים מכל רחבי הארץ ומכל הגילים (כמובן שפרטי האנשים לא גלויים לעורכי המחקר). כחצי מהדגימות נלקחו ממאגר תרומות הדם של מד"א. יתר הדגימות נלקחו מבדיקות דם אקראיות שנדגמו במסגרת מערך הניטור של המרכז הלאומי לבקרת מחלות. בחירה זו של הנבדקים עלולה לגרום ל"הטיית בחירה", מאחר וכלל לא בטוח שאוכלוסיות אלו (תורמי דם ונבדקים על רקע רפואי) אכן מייצגות את המצב בכלל האוכלוסייה בישראל.

לאחר ניתוח הדגימות, תוך התחשבות בשגיאות אפשריות של הבדיקה (ועל כך נסביר בהמשך), העריכו החוקרים שבין 2 ל-3 אחוזים מהאוכלוסייה נחשפו לנגיף נכון לאמצע חודש אפריל. זהו מספר גבוה משמעותית ממספר המקרים הרשמי. נתון זה גם מראה שמדינת ישראל עוד רחוקה מחסינות קהילתית נגד המחלה. על פי הערכות שונות חסינות קהילתית מפני SARS-CoV-2 דורשת ש-60 אחוז, או אפילו יותר מ-80 אחוז מהאוכלוסייה ידבקו בנגיף. מבין אותם נדבקים ימותו עשרות אלפי ישראלים. הבנה זו חשובה מאחר והתפיסה בציבור כי "נגמרה הקורונה" עלולה לגרום לאנשים להקל ראש ולפעול שלא לפי הנחיות משרד הבריאות. אי הקפדה על ריחוק פיזי, שמירה על היגיינה אישית והנחיות נוספות יתרמו להפצת המחלה, באופן בלתי מבוקר.

אך האם ממצאי המחקר כפי שהם מדווחים בתקשורת אכן נכונים? אין דרך קלה לבדוק זאת. פרט לכתבות, המחקר לא פורסם באופן רשמי, ואף לא הוגש (עד כמה שהצלחנו לבדוק) לאתרים המאפשרים עיון במחקרים בשלבים מוקדמים לצורך הערות עמיתים (כגון https://www.medrxiv.org/). מחקרים צריכים להתפרסם בכתבי עת מדעיים, לאחר שעברו ביקורת על ידי מומחים בלתי תלויים, כאשר כל הנתונים ושיטות העבודה גלויים. ללא פרסום בדרך זו אין כל דרך לדעת אם הדיווחים בתקשורת נכונים או כוללים מידע מוטה ושגוי.

על פי מקורות שנחשפו לדו"ח המחקר, נדמה שהכתבות בעיתונות לא כללו חלק מהמידע על המחקר, אשר מציג את תמונת ההדבקה באור מעט פחות ורוד. יתכן שהמדגם לא מייצג את האוכלוסייה הכללית, ולכן אי אפשר להסיק מתוצאות הסקר לגבי כלל ישראל. בנוסף לאופן איסוף הדגימות אשר ציינו למעלה, נראה שגם הפיזור הגיאוגרפי של אוכלוסיית המדגם לא מייצג את האוכלוסייה בארץ.

בנוסף, בעוד שהחוקרים לא ידעו זאת בזמן ביצוע הסקר, הבדיקה שבה השתמשו לא טובה דיה לסקירת אוכלוסייה שרק אחוז זעום מתוכה נדבק. בדיקות רפואיות אינן חפות מטעויות, ועלולות להחזיר תוצאות כוזבות. למשל, אנשים שבאמת נדבקו בנגיף עלולים לקבל תוצאה שלילית בבדיקה. תוצאה כזו קרויה "שלילי כוזב" (false negative). לעומת זאת, חלק מהאנשים שמעולם לא נדבקו בנגיף עלולים להתגלות כחיוביים, תוצאה זו קרויה "חיובי כוזב" (false positive). לכל סוג בדיקה מתוארים שני ערכים המציגים את רמת הדיוק של הבדיקה – רגישות, שהיא הסיכוי שאדם חולה יזוהה ככזה ("חיובי אמיתי"), וסגוליות, הסיכוי שאדם בריא (משמע, שאינו חולה) יקבל תוצאה שלילית נכונה בבדיקה ("שלילי אמיתי").

על פי החוקרים (כפי שדווח בתקשורת), נעשה שימוש בבדיקת נוגדנים של חברת יורואימיון (Euroimmun), לה רמת רגישות של 91 אחוז ורמת סגוליות של 98 או 99 אחוז. אולם, מחקרים שפורסמו לאחרונה מצאו שהבדיקה פחות מדויקת משחשבו החוקרים – רמת הרגישות שלה היא 85 אחוז ורמת הסגוליות 95 אחוז בלבד.

מדוע הנתונים האלו גורמים לנו לחשוד בפרסומי התקשורת?

נניח ש-1,700 האנשים מהם נלקחו הדגימות במחקר כולם בריאים, ומעולם לא נדבקו בקורונה. אם נבדוק אותם בבדיקה עם סגוליות של 95 אחוז, 1615 מתוך הבריאים יקבלו תוצאה שלילית ("שלילי אמיתי"). אולם היתר, 85 אנשים, יקבלו תוצאה חיובית כוזבת אפילו שלא נדבקו בנגיף. כלומר, במקרה הכי גרוע כל התוצאות החיוביות שהתקבלו במחקר כוזבות, ויתכן שלא מצאו בסקר אפילו אדם אחד שנדבק בנגיף קורונה החדש.

ניתוח של התוצאות שקיבלו החוקרים (כפי שנמסרו לנו ע"י אלו שקראו את דו"ח המחקר), תוך התחשבות בשגיאות אפשריות של הבדיקה על פי מדדי הרגישות והסגוליות החדשים, אכן מראה שאי אפשר להסיק מהמחקר הנוכחי את שיעור האנשים שנדבקו בנגיף, וניתן רק לומר שאנחנו רחוקים מחסינות קהילתית. שוב, זוהי מסקנה חשובה, אך לא כזו שהייתה מייצרת כותרות הדומות לאלו שראינו השבוע.

חשוב לעשות מחקרים לבדיקת שכיחות נוגדנים, אך הם צריכים להיעשות עם ערכות בדיקה מהימנות יותר, אשר נבחנו לאורך זמן והוכח כי עומדות בהערכות היצרנים. כמו כן, חשוב לבחור נבדקים בצורה שתייצג את המצב באוכלוסייה, ולבדוק מדגם גדול יותר. המחקר הנוכחי הוא מחקר ראשוני, שלא פורסם בעיתונות המדעית ולא עומד בתנאים אלו. על כן, צריך להיזהר מאוד מפירוש לא נכון של תוצאותיו. כמו כן, פרסום תוצאות מחקרים ככתבה, בלי שהמחקר עצמו התפרסם רשמית וזמין לביקורת, הוא חסר אחריות ועלול להטעות את הציבור. אנחנו מקווים שהתקשורת תימנע מכך, לטובת התמודדות טובה יותר של כולנו עם מגיפת הקורונה.

ד"ר נעם לויתןNOAM
דוקטור למדעי החיים (Ph.D.) ממכון ויצמן למדע, כותב בקביעות בניסיון לחלוק עם אחרים את ההנאה מהדברים היפים, המוזרים והמגניבים במדע ובטבע.

 

ד"ר אורי לרנר
המנהל המקצועיד"ר אורי לרנר של עמותת מדעת
בעל תואר שני במיקרוביולוגיה מהאוניברסיטה העברית בנושא מנגנוני עמידות לאנטיביוטיקה, ודוקטורט (PhD) במדעי איכות הסביבה מהטכניון בתחום ניטור זיהום אוויר ואפידמיולוגיה סביבתית. נשוי ואב לשלושה. בוגר תכנית "ממשק – יישום מדע בממשל". דוגל בגישה רב-תחומית לפתרון בעיות, ומשתדל לשאוב השראה מעולמות מדעי החיים, הסביבה, הטכנולוגיה והמדיניות.