המסע מאדום לירוק – האם הרמזור יפחית את התחלואה?

מועצה ציבורית מייעצת לפרויקט "מגן ישראל", סיכום המפגש השני.
נראה שמתווה הרמזור הוא צעד בכיוון הנכון, אם ייעשה כראוי, אך ההסברה עדיין לוקה בחסר

המפגש השני של המועצה המייעצת נסב כולו סביב מתווה הרמזור. כמו במפגש הראשון, המארגנים עבדו קשה כדי להפיק את המיטב מהתהליך. בשבוע שלפני הישיבה נערכו קבוצות מיקוד עם עשרות אנשי רשויות מקומיות וארגוני חברה אזרחית כדי לאסוף פידבקים ביחס למתווה הרמזור, והתוצרים שימשו בין היתר את חברי המועצה כחלק מהדיון. ד"ר שלומית אבני גם ציינה שלאחר פרסום דבר קיום המועצה, התקבלו פניות רבות לגבי הצטרפות למועצה וכי הם שוקלים החלפה תקופתית של חלק מהחברים על מנת לאפשר ייצוג מלא יותר.

החלק העיקרי במליאה היה הסבר מאת פרופ' גמזו וד"ר אלרעי לגבי מהות מתווה הרמזור. בגדול, הרעיון מאחורי התוכנית הוא לייצר מצב שבו ההתמודדות עם הורדת רמת התחלואה לא נעשה בצורה ריכוזית ושרירותית, אלא שכל רשות מקומית תוכל לתרגם וליישם את התוכנית לפי מה שמתאים ליכולות והאתגרים של הרשות והאוכלוסיות שבה. בעיני זו גישה טובה שעשויה לספק מענה מתאים יותר לאוכלוסיות ובעיקר לגשר על קשיים שראינו בחודשים האחרונים, אבל זה לא פתרון קסם וגם אם תתבצע בצורה טובה, ישנם אתגרים רבים שהיא לא פותרת.

התפיסה הזו באה לתת מענה לכמה בעיות, שגם עלו כחלק מהדיון במפגש המועצה הקודם. ההנחיות הכלל-ארציות היו גורפות מדי ולפעמים אבסורדיות. יש צורך להפוך אותן למותאמות יותר לכל מקום וכל אוכלוסייה, אבל באותו הזמן לוודא שההגיון מאחורי כל החלטה ברור ושקוף; ברמת התחלואה הקיימת, לא מצליחים לקטוע שרשראות הדבקה בצורה יעילה, אם בכלל; ולרשויות המקומיות יש יתרון אדיר של היכרות עם האוכלוסיה וגישה מהירה ויעילה לטיפול בבעיות ברמה המקומית. גמזו תיאר את הנסיון של הממשלה עד כה לנהל הכל בצורה מרכזית כ"מגלומניה שלטונית". הוא מאמין שעם תמיכה וחיזוק מתאימים, לרשויות המקומיות יש יכולת לעשות עבודה הרבה יותר טובה.

אחד החברים במועצה הגדיר זאת יפה, ואמר שיש 3 רמות אחריות: לאומית, מקומית ואישית. מטרת המתווה היא לדאוג שכל רמה תוכל למלא את התפקיד שלה בצורה הטובה ביותר. כששומעים את גמזו ואנשי הרשויות, זה נשמע כמו הדבר הנכון, אבל יש הרבה מאוד אתגרים וקשיים. מעניין מאוד לקרוא את הפידבקים שהתקבלו בקבוצות המיקוד ולהבין ממה חוששים בתהליך. למשל, חששות לגבי הישימות והצורך בסיוע משמעותי מהממשלה בהיבטים של אכיפה ומערכות מידע.

התוכנית אמורה להתחיל לפעול בתחילת ספטמבר, יחד עם אפליקציה שתתמוך בה (למרות שלא סביר שהאפליקציה אכן תיכנס לפעולה במועד הזה). היעד המוצהר הוא הורדת התחלואה להיקף של כ-400 מקרים ביום. גם ההיקף הזה הוא גבוה ויש לו מחיר, ולשאלתי בנושא ענתה ד"ר אלרעי ש-400 מקרים ביום הוא היקף שמאפשר להגיע ביעילות לכל חולה ולכל המגעים ולקטוע שרשראות הדבקה. בסופו של דבר, היעד הסופי הוא להוריד את התחלואה לאפס. כלומר, מדובר ביעד ביניים בלבד.

 

איך זה אמור לעבוד?

הרשויות יסווגו על פי פרמטרים אחידים שיפורסמו, ותוכננו ככה שמצד אחד מעודדים לעשות יותר בדיקות ומצד שני להוריד תחלואה. זה נעשה ע"י שימוש בנתון של אחוז בדיקות חיוביות – רשות מקומית שבה יהיה אחוז בדיקות חיוביות נמוך יותר, תהיה מסווגת טוב יותר. ככל שהתושבים יעשו יותר בדיקות, ככה האחוז יהיה נמוך יותר. זה חשוב, כי ככל שעושים יותר בדיקות, הסיכוי לזהות מוקדם יותר את החולים ולבודד אותם (ואת המגעים שלהם), גדול יותר.

 

מבנה המצפן: סיווג הרשויות. עבור כל רשות מקומית יינתן מדד שבועי אשר מורכב מהפרמטרים הבאים: שיעור החולים החדשים, אחוז בדיקות חיוביות וקצב ההכפלה.

בעזרת הדירוג הזה, הרשויות יסווגו ל-4 רמות תחלואה: ירוק, צהוב, כתום ואדום. לכל סיווג כזה תוגדר רמת הגבלות, אבל לרשות המקומית יהיה חופש פעולה מסויים. חלק מההגבלות יהיו מקומיות וחלקן ארציות, מתוך הבנה שיש דברים שמתאים להגדיר ברמת הרשות (כגון אזורי מסחר ותעסוקה, מסעדות ובתי קפה) ויש דברים שלא הגיוני להגדיר ברמת הרשות וצריך להגדיר ארצית כי יש שיקולים לאומיים או כי יש ממילא תנועה רבה של אנשים (כגון הופעות, תחבורה וחינוך).

השאיפה היא לייצר מחוייבות בתוך הרשות המקומית. לעודד את התושבים לשתף פעולה ולפעול ביחד כדי להוריד את רמת התחלואה, למנוע עלייה בסיווג של הרשות והשגת שגרת חיים תקינה. הרושם שלי, משיחות במועצה והתגובות בקבוצות המיקוד, הוא שיש נכונות רבה ולצידה דרישה לקבל את המשאבים והתמיכה הנדרשים. זה אמור להיות נדבך נוסף של המתווה – כל רשות מקומית תקבל אחריות, סמכות וכלים לביצוע של חמישה נושאים שחשובים לתהליך: קטיעת שרשראות, אכיפה, הסברה, העמדת חמ"ל וניהול המידע וסיוע לאוכלוסיה.

 

מבנה המצפן: ארגז כלים לרשויות. ארגז הכלים והסיוע שניתן להגיש לרשויות, מורכב מחמישה יסודות מרכזיים: קטיעת שרשראות, אכיפה, הסברה, בניית חמ"ל ומערכות מידע, סיוע לאוכלוסייה.

רשויות שונות יצטרכו סיוע ברמה שונה, והכוונה לעבוד בצורה כזו, תוך כדי התאמה של כל משימה לצרכים וליכולות של הרשות. בנושא אחד היתה תמימות דעים בקבוצות המיקוד, והוא שכולם מעדיפים שהאכיפה תתבצע על-ידי גורם לאומי ולא על ידי הרשות המקומית.

הדיון בקבוצות העבודה היה מרתק כרגיל. המועצה כוללת אנשים חכמים, מנוסים, שמביאים נקודות מבט מגוונות. אני שמחה כל כך שמקיימים את ההתייעצויות האלו ושמחה גם לגלות שלוקחים בחשבון את התובנות כחלק מקבלת ההחלטות בפרויקט. למשל, בישיבת המועצה הקודמת דובר על הצורך במתן החלטות אחידות ומובנות ככל הניתן, תוך כדי ההתאמות המקומיות. ההמלצה הזו אומצה במסגרת המתווה מבחינת האופן שבו מוגדר אופי ההגבלות בין כל רמה ורמה בסיווג הרשויות, כך שעכשיו המגבלות מוגדרות כאחוז מתוך תפוסה או צפיפות ל-4 מטר, ולא עם הנחיות שונות למסעדות, חנויות או בתי עסק אחרים.

 

מבנה המצפן: מגבלות אזוריות

הפעם הקבוצה שלי דנה בנושא של אופן סיווג הרשויות ותקשור המשמעויות של הסיווג הזה לתושבים. שתי תובנות מעניינות במיוחד עלו בקבוצה. הראשונה היא בצורך לפעול כדי למנוע את ההשלכות השליליות שהסיווגים עלולים לייצר ואיך נתפסת "עיר אדומה" בעיני התושבים שלה ובעיני הסביבה. תובנה נוספת היא הצורך לפרק את הבושה שמרגישים לא פעם אנשים שחולים בקורונה, בושה שמונעת מהם להבדק וגורמת להם להסתיר מהסביבה שלהם את דבר המחלה, מה שעלול לגרום להדבקות נוספות. במקום זה צריך להעביר מסרים של תמיכה ושותפות. שתי התובנות האלו צריכות להפתר באמצעים הסברתיים.

 

ובאמת, מה עם ההסברה?

במהלך הדיון במליאה עלה שוב לדיון נושא ההסברה, שאנחנו מציפים שוב ושוב. חברות וחברי מועצה טענו שהמסרים לציבור עדיין סותרים ומבולבלים מאוד. כמה מהמצטרפים החדשים למועצה חזרו על טענות שעלו במפגש הקודם, וחיזקו את התחושה שלא ניתנת מספיק תשומת לב לנושא. אני ציינתי שקיימים פערים תקשורתיים והסברתיים מתמשכים, ושיש נושאים שלא מטופלים בצורה תקינה מהרגע הראשון, כולל הסברה בסיסית לגבי מהות האתגר שאיתו מתמודדים. נוצר וואקום שמי שממלאים אותו מייצרים בציבור חוסר ידע ופייק ניוז.

אני אומרת כבר חודשים: ההסברה היא נושא קריטי. ההתמודדות עם המגיפה היא מורכבת מאוד והאתגר הוא בריאותי, התנהגותי וחברתי. מסרים שמתאימים לציבור (לסוגיו) ומסרים שמתאימים למקבלי החלטות הם שונים במורכבות שלהם, אבל חייבים להיות תואמים ואחידים. המדינה חייבת להתנהל בשקיפות, תוך הנגשת המידע והקפדה על דוגמה אישית. בפרויקט המגן אימצו את העקרונות של "הוגנות, מובנות וישימות", אבל הציבור לא ישתף איתנו פעולה אם לא נדבר איתו, בגובה העיניים. בעמותת מדעת נמשיך לפעול בכל אופן שניתן, כדי לקדם את ההתנהלות של המדינה בהיבטים של הסברה והנגשת מידע.

 

לקריאה נוספת:

מצגת מתווה הרמזור
מצגת תוצרי קבוצת המיקוד
מצגת סיכום המפגש הראשון
מצגת סיכום המפגש השני

 

אדוה לוטן080
מנכ"לית עמותת מדעת.
עוסקת בניתוח מערכות וייעוץ בתחומי אינטרנט, ניהול ידע ועוד. בעלת תואר ראשון במדעי החיים ותואר שני במדעי המידע. בלוגרית, ספקנית ואמא לשלושה (לאו דווקא בסדר הזה).