אודות פוליו

פוליו הוא וירוס מעיים קטן ועמיד מאוד.

לווירוס שלושה תתי זנים: P1, P2 ו-P3, השונים מאוד זה מזה.
הווירוס נכנס לגוף דרך הפה וההתרבות הראשונית שלו מתרחשת בלוע ובמעיים. הווירוס תלוי לחלוטין במאחסן לשם התרבותו ואינו יכול להתרבות בעצמו.

תסמיני המחלה

הווירוס בדר"כ נמצא בגרון ובצואה של החולה, עוד לפני הופעת התסמינים. כשבוע לאחר ההדבקה מירב הווירוסים נמצאים במעיים. משם הווירוס חודר לבלוטת לימפה מקומית, ומשם לזרם הדם ולמערכת העצבים המרכזית. התרבות של הווירוס בעצבי תנועה של מערכת העצבים המרכזית, לרבות גזע המוח, מביאה להרס התאים ולתוצאות הקשות המזוהות עם "פוליומייליטיס". זמן ההדבקה הוא בין 3 ל-35 ימים. התגובות לפוליו מגוונות ומשתנות בין אדם לאדם. קרוב ל-95% מהנדבקים לא יראו שום סימפטומים, כלומר, לא ניתן יהיה לדעת כלל שנדבקו. חולים אלו, ימשיכו להפיץ את הווירוס בכל משך ההדבקה ללא ידיעתם וללא ידיעת הסובבים אותם.

כ-4%-8% מהנדבקים יחוו מחלה קלה, ללא שום עדות לחדירה של הווירוס למערכת העצבים. למחלה כזו יש שלושה מופעים עיקריים: דלקת גרון עם חום; מחלת מעיים שמתבטאת בכאבי בטן, שלשולים והקאות; או מחלה דמוית שפעת. חולים כאלה יחלימו לחלוטין תוך פחות משבוע, וסביר להניח שלא יעלו על דעתם שמחלתם נגרמה מווירוס הפוליו.

כ-1%-2% מהנדבקים, לאחר שיחוו מחלה קלה כמו זו המתוארת למעלה, יחוו גם תסמינים של קשיון איברים באזור הצוואר, הגב או הרגליים למשך 2-10 ימים.

מחלה שיתוקית בפחות מ-1% מהמקרים

פחות מ-1% מהנדבקים (הממוצע הוא בערך 1:200) יחלו במחלה שיתוקית. הסימפטומים יתחילו להופיע 1-10 ימים אחרי המחלה הקלה. ויתפתחו במשך יומיים או שלושה. התפתחות השיתוק יכולה להיות מלווה בכיווצי שרירים, כאבי גפיים וגב ואובדן רפלקסים נוירולוגים. שיתוק זה מלווה את החולים בין ימים לשבועות. רוב החולים יחלימו מהמחלה השיתוקית במידה נרחבת או לחלוטין. חולשה או שיתוק שעדיין מורגשים כ-12 חודשים לאחר פריצת המחלה כנראה כבר לא יעברו.

כ-2%-5% מהילדים שיחלו במחלה השיתוקית ימותו ממנה.

נתון זה הולך ועולה עם הגיל: בקרב מבוגרים ימותו 15%-30%, ויותר מכך (עד 75%) במידה והשיתוק אינו שדרתי בלבד.

בין 25-30% מהחולים בפוליו יפתחו את תסמונת ה"פוסט-פוליו" שבה הם יפתחו את אותם התסמינים שפיתחו בתקופת המחלה הראשונה והשיתוק ימשיך להתפשט בגופם, התסמונת מופיעה לרוב שנים (ואפילו עשורים) אחרי המחלה הראשונית.

תסמונת הפוסט-פוליו קטלנית בכ-25% מהנדבקים בה.

 

דרכי הדבקה של הווירוס

הדבקה בווירוס הפוליו נעשית בעיקר מצואה מזוהמת. זה נשמע אולי כאילו מגע עם צואה מזוהמת הוא סיטואציה נדירה, אבל בגלל עמידותו הכל-כך גבוהה של הווירוס, הסיכוי לכך גבוה מאוד. כך, הסיכוי להדבקה בעת החלפת חיתול לתינוק או עזרה לילד בשירותים הינה מעל 90%, והסיכוי להדבקה בין ילד לילד כתוצאה למשל משימוש באותו תא שירותים הוא 100%. במילים אחרות, אם אדם לא מחוסן או בעל מערכת חיסונית רגישה בא במגע מסוג זה עם חולה -הסיכוי שלו להידבק הוא כמעט ודאי.

כיום המחלה על סף הכחדה במדינות המערביות. בהתאם לכך, ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי (WHO) היא לעקוב אחר מספר מקרי השיתוק באוכלוסייה, ובמידה והוא עולה מעל 1 ל-100,000 אנשים, לבצע בדיקת נוכחות הווירוס בשפכים. למזלנו, מדינת ישראל המדינה היחידה בעולם שמבצעת באופן שוטף בדיקות להמצאות וירוס הפוליו בשפכים ולא מחכה להופעת שיתוקים. העובדה הזאת כנראה הצילה רבים מאתנו בהתפרצות שאירעה בישראל בשנת 2013.

אודות החיסון

ישנם שני סוגי חיסונים לפוליו: חיסון מומת הניתן בזריקה (IPV) וחיסון מוחלש הניתן בטיפות לבליעה (OPV). החיסון המומת יוצר זיכרון חיסוני לתקופה לא ידועה ומגן על המתחסן מפני חדירה של הווירוס ממערכת העיכול אל מערכת הלימפה והדם, ומשם לשאר מערכות הגוף. חיסון זה אינו מגן מפני הדבקה במערכת העיכול, ולכן המחוסן בחיסון זה בלבד יכול להידבק בווירוס אך לא יחלה בשיתוק אלא במחלת מעיים קלה לכל היותר. החיסון המומת ניתן בישראל בארבע מנות: בגיל חודשיים, ארבעה חודשים, חצי שנה ושנה, ומנת דחף אחת בגילאי בית הספר. תופעות הלוואי של חיסון זה מעטות ונדירות. מקום הדקירה יכול להיות חם ואדום לתקופה קצרה.

החיסון המוחלש, שמגיע ישירות אל מערכת העיכול, יוצר זיכרון חיסוני שאינו מאפשר הדבקות במחלה בכלל – גם לא במערכת העיכול. החיסון המוחלש נותן הגנה לכל החיים (כל עוד מערכת החיסון תקינה) ויחד עם המנות המומתות נותן הגנה של 100% כמעט מפני הדבקה. החיסון המוחלש ניתן בישראל בשתי מנות בגיל חצי שנה, ובגיל 18 חודשים.

החיסון ניתן עד שנת 2005, ושוב החל מ-2013, בעקבות גילויו של וירוס הבר בשפכים בישראל.

מעולם לא תועדו תופעות לוואי נדירות מהחיסון המוחלש במי שקיבל לפני כן שתי מנות של החיסון המומת (כמו שניתן בארץ)

לחיסון זה תופעות לוואי נדירות מאד, הכוללות בין היתר שיתוק בדומה לזה הנגרם מהמחלה עצמה. אך השימוש בפרוטוקול המשולב (חיסון מומת ואחריו חיסון מוחלש) מוריד את הסיכוי לשיתוק מחיסון הפוליו פי 7500. מה ששם את הסיכוי לתופעה בילדים בריאים בכ-1:22,500,000,000 (מקרה אחד של שיתוק כל 22,500,000,000 מתחסנים).
בהתחשב בזה שבישראל יש קרוב לשלושה מיליון ילדים, הסיכוי לשיתוק כתוצאה מחיסון ה-OPV הוא קרוב לאפס.

למידע נוסף אודות החיסון

מקורות

  1. Poliomyelitis – מתוך הספר הורוד של ה-CDC (קובץ PDF)
  2. Shulman, L. M., Mendelson, E., Anis, E., Bassal, R., Gdalevich, M., Hindiyeh, M., … & Ram, D. (2014). Laboratory Challenges in Response to Silent Introduction and Sustained Transmission of Wild Poliovirus Type 1 in Israel During 2013. Journal of Infectious Diseases, 210(suppl 1), S304-S314. (תוכן המאמר)
  3. Surveillance for Adverse Events Following Immunization Using the Vaccine Adverse Event Reporting System (VAERS) – מתוך אתר ה-CDC (מסמך PDF)
  4. Possible Side-effects from Vaccines – מתוך אתר ה-CDC
  5. פירוט החיסונים שניתנים לתינוקות ולילדים – אתר משרד הבריאות הישראלי 
  6. Ramlow, J., Alexander, M., LaPorte, R., Kaufmann, C., & Kuller, L. (1992). Epidemiology of the post-polio syndrome. American Journal of Epidemiology,136(7), 769-786. (קישור ל-Pubmed)
  7. Howard, R. S. (2005). Poliomyelitis and the postpolio syndrome. Bmj,330(7503), 1314-1318. (קישור ל-Pubmed)
  8. עתירה לבג"צ נגד משרד הבריאות בנושא מבצע "שתי טיפות" – תגובת משרד הבריאות (קובץ PDF)
  9. אפידע, דו"ח אפידימיולוגי תקופתי, דצמבר 2011 – מתוך אתר משרד הבריאות הישראלי (קובץ PDF)
  10. Poliomyelitis, key facts – מתוך אתר ה-WHO
  11. Global Polio Eradication Initiative, Polio this week – מתוך אתר ה-WHO
  12. Information Sheet Observed Rate of Vaccine Reactions Polio Vaccines – מתוך אתר ה-WHO (מסמך PDF)
  13. Poliomyelitis Epidemiology and Prevention of Vaccine-Preventable Diseases – מתוך אתר ה-CDC
  14. Gawne, A. C., & Halstead, L. S. (1995). Post-polio syndrome: pathophysiology and clinical management. Critical Reviews™ in Physical and Rehabilitation Medicine, 7(2). ׁ(תוכן המאמר)
  15. Slater, P. E., Costin, C., Yarrow, A., Ben-Zvi, T., Avni, A., Epstein, I., … & Rishpon, S. (1990). Poliomyelitis outbreak in Israel in 1988: a report with two commentaries. The Lancet, 335(8699), 1192-1195. (קישור ל-Pubmed)
  16. O'Reilly, K. M., Durry, E., ul Islam, O., Quddus, A., Mir, T. P., Tangermann, R. H., … & Grassly, N. C. (2012). The effect of mass immunisation campaigns and new oral poliovirus vaccines on the incidence of poliomyelitis in Pakistan and Afghanistan, 2001–11: a retrospective analysis. The Lancet,380(9840), 491-498. (קישור ל-Pubmed)
  17. Conyn-van Spaendonck, M. A., De Melker, H. E., Abbink, F., Elzinga-Gholizadea, N., Kimman, T. G., & van Loon, T. (2001). Immunity to poliomyelitis in the Netherlands. American journal of epidemiology, 153(3), 207-214. (תוכן המאמר)
  18. Haber, P., Sejvar, J., Mikaeloff, Y., & DeStefano, F. (2009). Vaccines and guillain-barre syndrome. Drug Safety, 32(4), 309-323. (קישור ל-Pubmed)
  19. The Safety of One or Two Additional Doses of Licensed Inactivated Polio Vaccines (IPVs) in Infants Previously Vaccinated With Bivalent Oral Polio Vaccines (bOPVs) – מתוך אתר  International Conference on Harmonisation of technical requirements for registration of (pharmaceuticals for human use ׁ(ICH GCP