אודות כלבת

כלבת היא מחלה שנגרמת ע"י וירוס הכלבת (Rabies virus (RABV. הווירוס יכול להדביק חיות רבות בעלות דם חם, וגם בני אדם. המחלה קטלנית מאוד: בהיסטוריה תועדו רק מקרים בודדים של הדבקה שלא הסתיימה במוות. רוב השורדים נדבקו בזני כלבת של עטלפים (בנשיכה של עטלף), ונמצא שמערכת החיסון שלהם תקפה את הווירוס מוקדם מהרגיל.

כ40% מהנדבקים הם ילדים מתחת גיל 15

המחלה נפוצה מאוד: כיום, פרט לאנטרקטיקה, אין מקום בעולם שהוא נקי לחלוטין. כלבת הורגת עשרות אלפי בני אדם בעולם בכל שנה, בעיקר באסיה ואפריקה. כ-40% מהחולים הם ילדים מתחת לגיל 15. בקרב אוכלוסיות מבודדות ועניות, אין נגישות לחיסון לאחר מגע עם חיה נגועה, ולכן המחלה שכיחה יחסית בקרבן. קרוב לוודאי שלא כל מקרי הכלבת שם מדוּוחים. במקומות מפותחים יותר, מקבלים כל שנה את החיסון לכלבת יותר מ-15 מיליון בני אדם, ומעריכים שכך נמנעים מאות אלפי מקרי מחלה.

ההדבקה מתרחשת עקב מגע של נוזלי הגוף (בדר"כ רוק) של חיה נגועה בפצע או שריטה. אמנם אפשר להידבק גם עקב שאיפה של חלקיק-אויר שהווירוס נמצא בו, או עקב השתלה של איבר נגוע, אבל מקרים כאלה נדירים מאוד.

דרך ההדבקה הנפוצה ביותר ברוב העולם היא על ידי נשיכה של כלב, וביבשת אמריקה, על ידי נשיכה של עטלף.

תסמיני המחלה

המחלה מתפתחת בכמה שלבים: דגירה, מחלה קלה, סימפטומים נוירולוגיים, תרדמת (coma), ומוות.

שלב הדגירה – מרגע ההדבקה ועד להופעת הסימפטומים הראשוניים – נמשך בממוצע בין חודש לשלושה חודשים, אבל יכול להימשך גם פחות משבוע או אפילו שנה. השלב הזה הוא חלון ההזדמנויות היחיד לטיפול – אחר כך מאוחר מדי!

בשלב השני מתחילים להופיע סימפטומים קלים, שדומים לאלה של מחלות רבות אחרות: חום, כאב ראש, חולשה, ואי-נוחות כללית. בשלב הזה הווירוס כבר נפוץ במערכת העצבים של החולה. הסימפטומים הנוירולוגיים שמגיעים לאחר מכן יכולים לכלול נדודי שינה, חרדה, בלבול, התפשטות של שיתוק באברי הגוף השונים, הזיות, ריור-יתר, קושי בבליעה, והידרופוביה (פחד ממים). לאחר מכן החולה נכנס לתרדמת, שמסתיימת במותו. אצל חולה שאינו מטופל, יעברו בין 5 ל-11 ימים בממוצע מהופעת הסימפטומים הקלים עד למותו.

אודות החיסון

יש דרך אחת ויחידה להציל את חייו של אדם שנדבק בכלבת: חיסון! החיסון לכלבת, כמו החיסון לטטנוס, הוא אחד החיסונים הבודדים שיעילים גם לאחר הדבקה.
עם זאת, החיסון יעיל רק אם הוא ניתן לפני הופעת הסימפטומים. לכן כשיש חשד להדבקה, מוכרחים להתחסן במהירות האפשרית!

חיסון הכלבת מורכב מוירוס מומת, ואינו יכול לגרום לכלבת. אדם שנחשד כנגוע צריך לקבל ארבע מנות של החיסון: מנה ראשונה מיד עם החשד להדבקה, מנה שנייה כעבור 3 ימים, שלישית כעבור 7 ימים, ורביעית כעבור 14 יום. יחד עם המנה הראשונה ניתנת גם מנה של Rabies Immune Globulin – חיסון פסיבי שמכיל נוגדנים נגד הווירוס.

החיסון ניתן גם כטיפול מונע לאוכלוסיות שנמצאות בסיכון גבוה, ללא קשר לחשד להדבקה – תיירים שמטיילים באזורים מבודדים נגועים בכלבת, חוקרים ועובדי מעבדה שחשופים לוירוס החי או לעטלפים, ועוד. 

תופעות הלוואי השכיחות של החיסון הן כאב, אדמומיות או נפיחות באזור הזריקה. ייתכנו גם כאבי ראש, בחילות וסחרחורות, ולעתים רחוקות יותר, חום או כאבי פרקים. במקרים נדירים מאוד, יכול להתברר עקב התקף אלרגיה שהאדם אלרגי לאחד ממרכיבי החיסון. מכיוון שההתקף מתרחש בדרך כלל בצמוד למתן החיסון, יש לשהות במתקן הרפואי לאחר קבלת החיסון למשך פרק הזמן שקובע הצוות הרפואי. מכיוון שמדובר במוות ודאי למי שאינו מתחסן, אין כמובן ספק שכדאי מאוד לקבל את החיסון למרות הסיכון הקלוש שכרוך בו.

למידע נוסף אודות החיסון

 

מקורות:

  1. Hemachudha, T., Ugolini, G., Wacharapluesadee, S., Sungkarat, W., Shuangshoti, S., & Laothamatas, J. (2013). Human rabies: neuropathogenesis, diagnosis, and management. The Lancet Neurology,12(5), 498-513. (קישור ל-Pubmed)
  2. Rupprecht, C. E., Willoughby, R., & Slate, D. (2006). Current and future trends in the prevention, treatment and control of rabies. (קישור ל-Pubmed)
  3. Rabies, Key facts – מתוך אתר ה-WHO
  4. Rabies, Vaccine – מתוך אתר ה-WHO