אנטיביוטיקה – בחירה מושכלת

אנטיביוטיקה – רק בהוראת רופא ועל פי הנחיותיו. מדוע?

אנטיביוטיקה היא שם כולל לקבוצה גדולה של תרופות לטיפול בזיהומים חיידקיים. היא אינה אפקטיבית בטיפול בזיהומים שאינם חיידקיים – למשל זיהום נגיפי, פטרייתי או טפילי. מסיבה זו חשוב מאוד לקבוע, לפני הטיפול, את מקור הזיהום. זאת באחת משתי דרכים:

  • הדרך הישירה לקביעת מקור הזיהום היא נטילת דגימה מהחולה, למשל במשטח גרון או בבדיקת שתן, ובדיקה של הדגימה באמצעות תרבית חיידקים. לשיטה זו כמה מגבלות – משך הזמן שלוקח לחיידקים להתרבות עלול להיות ארוך (מה שיגרום לעיכוב הטיפול); יש סוגי חיידקים שקשה לגדל בתרבית; והתרבית עלולה להזדהם בחיידקים ממקור חיצוני.  
  • הדרך העקיפה מבוססת על חיפוש תוצרים של זיהום חיידקי – סמנים כימיים מסוימים, מראה אופייני של האזור החשוד כמזוהם או שינויים אופייניים בספירת התאים הלבנים וביחס הכמותי בין סוגי התאים. 

במצבים שאינם סובלים דיחוי, או כאשר מדובר בזיהום חיידקי בסבירות גבוהה, רשאי הרופא להחליט על מתן אנטיביוטיקה עוד לפני שנקבע אם מדובר בזיהום חיידקי. המשך הטיפול ייקבע כמובן על פי הממצאים והתסמינים. 

לא כל זיהום חיידקי מחייב מתן אנטיביוטיקה, שכן לעתים יכולה מערכת החיסון לטפל בזיהום בעצמה. עם זאת, פעילות אנטי-חיידקית של מערכת החיסון עלולה להוביל לתוצאות שליליות בטווח הארוך – תגובת הגוף לדלקת גרון חיידקית, למשל, עלולה להוביל לנזק ללב, למפרקים ולכליות. לכן לעתים יינתן טיפול אנטיביוטי גם אם הגוף מסוגל להתגבר על הזיהום בעצמו. 

לא כל אנטיביוטיקה משפיעה על כל סוג של חיידק – זנים שונים של חיידקים רגישים לסוגים שונים של אנטיביוטיקה. פניצילין, למשל, מתאים לטיפול בדלקת גרון, אך לא סביר שיעזור בדלקת בדרכי השתן. גם טווח הפעולה משתנה בין אנטיביוטיקות שונות; יש אנטיביוטיקות המשפיעות רק על סוגי חיידקים מועטים, ואילו אחרות עשויות לפגוע במגוון רחב של חיידקים.

 

מדוע, אם כן, לא לתת אנטיביוטיקה רחבת-טווח לכל מי שנזקק לטיפול אנטיביוטי?

סיבה אחת היא הפחתת הפגיעה במיקרוביוטה הטבעית של גופנו – חיידקים החיים בתוכנו וחיוניים לבריאותנו. אנטיביוטיקה רחבה מדי פוגעת ב"חיידקים הטובים" האלה, פגיעה העלולה לגרום נזקים קטנים יחסית כגון שלשול קל או דלקת פטרייתית בנרתיק אך גם זיהומים מסכני חיים. פגיעה קשה במגוון החיידקי במערכת העיכול מובילה לשגשוג של Clostridium difficile – חיידק המפריש רעלנים קטלניים למעי. חיידק זה עמיד לרוב סוגי האנטיביוטיקה. 

סיבה חשובה לא פחות היא מניעת התפתחות עמידות לאנטיביוטיקה. חיידקים מתרבים במהירות ועוברים שינויים בתדירות גבוהה מאוד, ולכן בעקבות חשיפה לאנטיביוטיקה מסוימת הם עלולים לפתח עמידות נגדה. זו הסיבה שתרופות אנטיביוטיות רבות שהיו יעילות מאוד בעבר איבדו את יעילותן, וזיהומים מסוימים כבר אינם מגיבים להן ועלולים להוביל לסכנת חיים.

תרבית חיידקים במעבדה מאפשרת לקבוע לאילו אנטיביוטיקות החיידק רגיש ולבחור מתוכן את צרת הטווח ביותר שתפחית סיכון לתופעות לוואי ולהתפתחות עמידויות. ישנם כמובן שיקולים נוספים בבחירת אנטיביוטיקה: יכולתה של התרופה לחדור לאיבר שבו מתרחש הזיהום, תופעות לוואי אופייניות והסיכון מהן למטופל הספציפי, חומרת הזיהום וזמינות התרופה.

 

איך נסייע להצלחת הטיפול? 

  • לא כל זיהום דורש אנטיביוטיקה, ואין ליטול אנטיביוטיקה ללא הוראת רופא. נטילה מיותרת לא רק שלא תועיל לחולה אלא גם תעלה סיכון לתופעות לוואי והתפתחות של עמידות.
  • יש ליטול את האנטיביוטיקה לפי ההוראות. נטילה לא נכונה עלולה להעלות סיכון לתופעות לוואי. כמו כן, תרופות בכלל ותרופות אנטיביוטיות בפרט עלולות שלא להיספג מהקיבה למחזור הדם אם נלקחו לא נכון, מה שיגרום לרמות נמוכות מדי של התרופה בדם וחוסר יעילות.
  • יש לסיים את הטיפול גם לאחר תום הסימפטומים, אלא אם הרופא הורה אחרת – גם לשם הצלחת הטיפול וגם במטרה למנוע שגשוג חיידקים עמידים.