שאיפת עשן – סכנות ודרכי התמודדות

במקרה של שריפה, גם אם לא נפגענו ישירות מהלהבות, אנחנו עלולים להיות בסכנת חיים ואפילו לא להרגיש זאת. קל לזהות כוויות חיצוניות, אך ישנן פגיעות פנימיות שלא תמיד נחוש בהן מיידית והן עדיין דורשות התייחסות. כאלו הן פגיעות הנגרמות משאיפת עשן – שאיפת עשן הורגת יותר אנשים מהלהבות עצמן.

ישנן כמה דרכים בהן שאיפת עשן עלולה להרוג או לפגוע, ביניהן פגיעת חום ישירה, פגיעה כימית, תגובה דלקתית, מחסור בחמצן וזיהום משני. נפרט לגבי כל אפשרות:

פגיעת חום ישירה: האוויר באיזור שריפה עלול להיות חם מאוד (ומתחמם ככל שגדל המרחק מהקרקע). החום עלול לגרום לכוויות, לרוב באיזור האף והפה ולא עמוק יותר. אם מעורב קיטור, כלומר אדי מים בלחץ, כוויות עלולות להופיע גם באיזורים נמוכים יותר של מערכת הנשימה. מלבד הכוויה עצמה, עלולה להיווצר באזור בצקת (הצטברות נוזלים בתוך הרקמה שגורמת להתנפחות שלה), שעלולה לחסום את דרכי הנשימה.

פגיעה כימית: כשמדובר בשריפה של בניין, ישנם חומרים שונים שנשרפים. הרבה מהחומרים עלולים להיות רעילים בנשימה. רהיטי גינה, משטחים שמשמשים בתעשיית הבניין ועוד עוברים טיפול בחומרי חיטוי שונים, ועשויים מחומרים שלפעמים משחררים חומרי רעל לאוויר במהלך הבעירה. חומרים אלו עלולים לפגוע בכל מערכת הנשימה. מעבר לגירוי מקומי (בדומה לזה שנוצר לפעמים כתוצאה ממגע בחומרים שונים), החומרים עלולים לגרום לגירוי של תאי הרירית כך שתהיה הפרשה מוגברת של נוזלים אל חלל דרכי הנשימה – מה שעלול לגרום לחנק וכן לתגובה דלקתית ברירית (התאים שמצפים את מערכת הנשימה מבפנים).

תגובה דלקתית: הגירוי שנוצר על ידי העשן והחומרים השונים שעלולים להיפלט בשריפה גורם לתגובה דלקתית (לא זיהומית) בדרכי הנשימה. התגובה הדלקתית גורמת להיצרות חלל דרכי הנשימה ולבצקת שמחמירה את ההיצרות הזו. יש גם הצטברות של נוזל בתוך הריאה עצמה, מה שמקשה על מעבר החמצן לדם.

מחסור בחמצן: תהליך השריפה צורך חמצן מהסביבה, כך שאוויר שנשאף בשריפה מכיל פחות חמצן מאוויר רגיל. חמצן הוא חיוני לחיים, ונשימת אוויר שאין בו מספיק חמצן תגרום למוות.

עשן מיתמר בשרפה בהרי ירושלים, סוף 2016

שאיפת רעלים: במהלך שריפה נוצרת כמות גדולה של פחמן חד חמצני (CO). חומר זה נקשר להמוגלובין, המרכיב נושא החמצן בדמנו, בצורה חזקה שלא מאפשרת לו לשאת חמצן מהריאות לרחבי הגוף. כפי שאמרנו קודם לכן, חומרים אחרים שנשרפים עלולים לפלוט חומרי רעל נוספים, למשל ציאניד שעלול להיפלט משריפה של מספר סוגי פולימרים סינתטיים ופוגע ביכולתו של התא לנצל חמצן.

הצטברות חומרים בדרכי הנשימה: חלקיקי חומר שנשאפים בשריפה בתוספת נוזלים שמופרשים אל חלל דרכי הנשימה גורמים לחסימה מכנית של החלל ולקושי בנשימה.

זיהום משני: חסימה מכנית של דרכי הנשימה לאורך זמן מאפשרת התפתחות של זיהומים באיזור.

אז מה עושים?

הצעד הראשון בטיפול באדם שקיים חשש שנפגע משאיפת עשן הוא הרחקתו מאיזור השריפה. חשוב להפנות את תשומת ליבם של כוחות ההצלה באיזור לכל אדם שיש סיכוי שנפגע משאיפת עשן, גם אם הוא נראה במצב טוב, כדי שיוכל לקבל חמצן וכדי שיוכלו להשגיח עליו, לזהות במהירות סימני חנק ולשקול את הצורך בהנשמה מלאכותית. אם אדם שהיה בשריפה מתקשה בנשימה, צרוד, משתעל (בעיקר אם נראה שהשיעול נקטע) או שקצות אצבעותיו ושפתיו נראים כחולים, יש לוודא שכוחות ההצלה מגיעים אליו מיידית. אם הייתם בשריפה, מומלץ לפנות ולהיבדק על ידי רופא גם אם אתם מרגישים טוב – נזקי שאיפת עשן עלולים להופיע מאוחר, ואם יש צורך בטיפול רצוי לקבל אותו מוקדם ככל האפשר.

 

מקורות:

http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMra1601128 – מאמר סקירה על שאיפת עשן (תקציר).

http://www.jems.com/articles/print/volume-39/issue-10/features/treating-smoke-inhalation-and-airway-bur.html – מאמר לגבי טיפול בשאיפת עשן (מאמר מלא, HTML).

Harrison's Principles of Internal Medicine, 19th ed. Chapter 311 p. 1692