סוגי החיסונים

הרכבה (וריולציה)

שיטת חיסון אשר שימשה להגנה נגד אבעבועות שחורות (וריאולה, ומכאן השם הלועזי). כדי לחסן נעשה שימוש בחומר שנלקח מאבעבועות מיובשות מהחולים, שנטחן וניתן כחיסון בשאיפה או דרך העור. טיפול זה גרם להופעת סימפטומים מתונים של המחלה, ולאחר ההחלמה המטופל היה מחוסן.

יתרונות וחסרונות:

אבעבועות שחורות היתה מחלה מאוד מדבקת, אשר קטלה בין 30% ל-100% מהנדבקים. הרכבה גרמה למחלה קלה שהובילה לחסינות מהמחלה הקשה.

על אף שהמחלה לאחר שימוש בהרכבה היתה קלה יותר, בערך 1%–2%  מהמחוסנים מתו כתוצאה מהתהליך. בנוסף, המחוסנים יכלו להפיץ את המחלה, ולכן התהליך היה עלול לגרום להתפרצויות באוכלוסייה הקרובה למחוסנים.

ההיסטוריה של השיטה:

השיטה פותחה לראשונה בסין ובמזרח התיכון עוד במאה ה-15, והגיעה לאמריקה ואירופה במאה ה- 18. חיסון זה עורר התנגדות על רקע דתי. המתנגדים האמינו כי מגפות של אבעבועות שחורות הן עונש משמיים, ואין להתערב בהחלטות האל.

לקראת סוף המאה ה-18 פותח חיסון בטוח יותר נגד אבעבועות שחורות, אשר הופק מנגעי אבעבועות של פרות, מה שגרם לכך שהסיכון לבני אדם הופחת באופן משמעותי. קיומו של חיסון זה גרם למדינות רבות לאסור שימוש בהרכבה, עקב הסיכון בחשיפת הסביבה למחלה, ללא צורך.

דוגמאות לחיסונים בשיטה זו: אבעבועות שחורות בלבד.

 

חיסון חי מוחלש

חיסון חי מוחלש הוא חיסון אשר נוצר על ידי החלשת מנגנוני האלימות של גורמי המחלה, תוך שמירת יכולת מוגבלת שלהם להתרבות בגוף וליצור תגובה חיסונית. יש שיטות שונות להכנת חיסונים מוחלשים. אחת השיטות הנפוצות היא גידול של מחולל המחלה בתאים שאינם אנושיים (בתנאי מעבדה). במקרה זה מחולל המחלה עובר אבולוציה על מנת להדביק בצורה טובה את התאים הלא אנושיים, ובתהליך מאבד את היכולת לגרום למחלה באנשים. דרך נוספת היא באמצעות הנדסה גנטית של גורם המחלה, על ידי הוצאה של החלקים החשובים לגרימת המחלה מהקוד הגנטי של מחולל המחלה.

יתרונות וחסרונות:

לחיסון חי מוחלש יתרון בולט – זהו החיסון הקרוב ביותר להידבקות טבעית במחלה ולכן הוא יכול ליצור תגובה חיסונית המערבת את כל זרועות מערכת החיסון, ואשר ממוקדת במיקום בו היא נדרשת. כלומר, ניתן לתת את החיסון המוחלש בשאיפה, למשל, וליצור נוגדנים בדרכי האוויר העליונות.

החיסון המוחלש יכול להינתן בהזרקה, בשאיפה או בבליעה. מחולל המחלה המוחלש נודד לרקמת המטרה שלו, ויוצר במיקום הנדרש בגוף תגובה חיסונית אשר נשמרת לאורך זמן, ובמקרים רבים אף לכל החיים.

בחיסונים מוחלשים מסוימים יש סכנה שמחולל המחלה יעבור מוטציה אשר תחזיר אותו למצב האלים, ולכן במקרים נדירים מאוד מתפתחים תסמיני המחלה מהחיסון. חיסרון נוסף של החיסון הוא חוסר היכולת לתת אותו לאנשים עם כשלים במערכת החיסון.

ההיסטוריה של השיטה:

בתחילת המאה ה-20 גילו דרך לייצר את החיסונים המוחלשים על ידי גידול וירוסים בתרביות רקמה של בעלי חיים. כך יוצר לראשונה החיסון נגד קדחת צהובה, ובהמשך יוצרו חיסונים מוחלשים נגד שפעת, פוליו, חצבת, חזרת ועוד.

דוגמאות לחיסונים בשיטה זו: פוליו מוחלש, חצבת-חזרת-אדמת, אבעבועות רוח, רוטה, שפעת בתרסיס, קדחת צהובה. 

 

חיסון מומת

חיסון "מומת" נוצר על ידי הוצאה מפעולה של מחולל המחלה, כך שנהרסת יכולתו של מחולל המחלה להתרבות אבל הוא נשאר "שלם", והמערכת החיסונית יכולה עדיין לזהות אותו. לשם כך מגדלים את מחולל המחלה הטבעי בכמויות גדולות ו"הורגים" אותו באמצעים שונים, כדוגמת השריה בתמיסת פורמאלדהיד (במקרה של חיסון הפוליו המומת).

יתרונות וחסרונות:

היתרון הגדול של חיסונים מומתים הוא שגורמי המחלה בהם אינם יכולים להתרבות, וכך לא קיים אפילו סיכון תאורטי שיגרמו למחלה.

החסרונות הם שהם נוטים לספק זמן הגנה קצר יותר מאשר חיסונים מוחלשים ולכן לעתים יידרש חיסון דחף על מנת ליצור חסינות לטווח ארוך. בנוסף, היות ומחולל המחלה לא מתרבה, מערכת החיסון נוטה "להתעלם" ממנו ויש צורך להוסיף חומרים המעוררים את פעילות מערכת החיסון (אדג'וונטים) על מנת לקבל תגובה חיסונית ראויה, שיכולה להיות שונה מהתגובה החיסונית למחולל המחלה האמיתי. כך למשל בחיסון הפוליו המומת מתקבלת חסינות בדם המונעת מהווירוס להגיע אל מערכת העצבים ולגרום לשיתוק, אבל לא מתקבלת חסינות במערכת העיכול, שם הווירוס יכול להתרבות ולהדביק אנשים אחרים (בניגוד לחיסון המוחלש, המייצר הגנה בדם ובמערכת העיכול, ובכך מונע את ההדבקה וההפצה).

ההיסטוריה של השיטה:

החיסון המומת הראשון שפותח היה החיסון נגד כלבת. הוא פותח על ידי פסטר בשנת 1885. מאז פותחו חיסונים מומתים נוספים, בינהם חיסון הפוליו שפותח על ידי סאלק בשנות הארבעים של המאה העשרים, ועוד.

דוגמאות לחיסונים בשיטה זו: פוליו מומת, שפעת (בזריקה), צהבת A, כלבת. 

 

חיסון א-תאי (חיסון א-צלולרי, חיסון רקומביננטי, חיסון תת-יחידות)

שיטה זו דומה לשימוש בחיסון מומת, אך במקום להשתמש במחולל המחלה השלם, משתמשים רק בחלקים קטנים ממעטפת מחולל המחלה (תת-יחידות) שנגדם מכוונים את החיסון. ניתן לגדל את מחולל המחלה השלם, להמית אותו, ולנקות ממנו את החלקים הרלוונטיים, או שניתן להשתמש בטכנולוגיה של הנדסה גנטית במעבדה על מנת לייצר רק את החלקים הדרושים לעירור מערכת החיסון.

התוצאה היא חיסון שמורכב רק מהחלקים המינימלים הנדרשים על מנת לעורר את מערכת החיסון לפעול נגד מחולל המחלה.

יתרונות וחסרונות:

בשל העובדה שהחיסון מכיל רק חלבונים בודדים של מחולל המחלה, ולא את מחולל המחלה השלם, חיסונים אלה נוטים לגרום לפחות תופעות לוואי מחיסונים מומתים או מחולשים. מצד שני, הזיהוי של החלקים הרלוונטיים במחולל המחלה שנגדם יש לכוון את התגובה החיסונית היא מלאכה קשה וגוזלת זמן רב. עלות החיסון לרוב גבוהה מזו של החיסונים האחרים, מכיוון שמורכב יותר לייצרו. חיסרון מרכזי של חיסונים אלו הוא שהתגובה החיסונית מתפתחת נגד מספר מועט של חלבוני מחולל המחלה, ולכן ייתכן מצב שבו מחולל המחלה משתנה (עובר מוטציה) והחיסון הופך לפחות יעיל כנגדו.

ההיסטוריה של השיטה:

בשנת 1981 אושר לשימוש על ידי ה FDA חיסון תת-יחידות כנגד צהבת B. מקור החיסון היה בדם של חולים, ממנו הפיקו את תת-היחידות של וירוס ההפטיטיס בי. למרות שהוא אושר לשימוש ונמצא בטוח, החשש מפני זיהום אפשרי עם HIV (מכיוון שהחיסון הופק מדם אנושי) הטריד את מנוחתם של רבים ובשנת 1986 הוא הוחלף בחיסון תת-יחידות שהוכן בשיטות של הנדסה גנטית בשמרים.

דוגמאות לחיסונים בשיטה זו: שעלת א-תאי, הפטיטיס B, פפילומה.

מקורות

  1. Variolation – מתוך אתר ה-U.S National library of medicine
  2. Pead, P. J. (2003). Benjamin Jesty: new light in the dawn of vaccination. The Lancet, 362(9401), 2104-2109.‏ (קובץ PDF)
  3. Baxby, D. (1999). Edward Jenner's Inquiry; a bicentenary analysis. Vaccine,17(4), 301-307‏ (קישור ל-Pubmed)
  4. Different Types of Vaccines – מתוך אתר The history of vaccines של the college of physicians of Philadelphia
  5. Types of Vaccines – מתוך אתר vaccines.gov
  6. Minor, P. D. (2015). Live attenuated vaccines: Historical successes and current challenges. Virology, 479, 379-392.‏ (קובץ PDF)
  7. Frierson, J. G. (2010). The yellow fever vaccine: a history. The Yale journal of biology and medicine, 83(2), 77 (תוכן המאמר)
  8. Hussein, I. H., Chams, N., Chams, S., El Sayegh, S., Badran, R., Raad, M., … & Jurjus, A. (2015). Vaccines Through Centuries: Major Cornerstones of Global Health. Frontiers in public health, 3.‏ (תוכן המאמר)
  9. Wood, J. M., & Robertson, J. S. (2004). From lethal virus to life-saving vaccine: developing inactivated vaccines for pandemic influenza. Nature Reviews Microbiology, 2(10), 842-847.‏ (קישור ל-Pubmed)
  10. Schiller, J. T., & Lowy, D. R. (2015). Raising expectations for subunit vaccine.Journal of Infectious Diseases, 211(9), 1373-1375.‏ (קישור ל-Pubmed)