שמועות על חיסון הטטנוס

חיידק הטטנוס הוא חיידק אנאירובי, כלומר גדל רק בסביבה נטולת חמצן. לכן, אם הפצע פתוח ושטחי, או שדימם, או שחוטא, או שלא נחבש אלא הושאר פתוח לאוויר, אין סכנה להידבקות.
חיידק הטטנוס מגיע מצואה של חיות משק ואין חשש מטטנוס בסביבה עירונית.
במקרה של חשש לחשיפה לטטנוס ניתן לקבל נסיוב (חיסון סביל) לטטנוס ולכן ממילא אין טעם לקבל את החיסון הפעיל.
לחיסון לטטנוס תופעות לוואי קשות הכוללות תגובה אלרגית שיכולה להיות קטלנית, פגיעה במערכת העצבים המרכזית, דלקות בעצבים ותסמונת בשם גיליאן-בארה הגורמת לשיתוק.
מתן מנת דחף כל 10 שנים מפחיתה את יעילות החיסון ומגבירה שכיחות תופעות לוואי, התדירות המומלצת נמוכה בהרבה - כל 30-25 שנים.
הירידה בתמותה מטטנוס החלה לפני כניסת החיסון לשימוש.
יעילות החיסון במניעת טטנוס מעולם לא הוכחה במחקר קליני.
החיסון איננו מונע הדבקה בחיידק.
החיסון איננו מקנה הגנה נגד מחלת הטטנוס בקרב כל המחוסנים.
אחוז התמותה בקרב החולים בטטנוס עומד על כ-10% בלבד.
מרבית הנדבקים בטטנוס הם מאוכלוסיות בסיכון, כגון אנשים מבוגרים או כאלה הסובלים ממחלות כרוניות דוגמת סכרת, או משתמשים בסמים, ולכן לאנשים בריאים עם מערכת חיסון תקינה אין צורך להתחסן.
שכיחות התחלואה והתמותה מטטנוס נמוכה מאוד בישראל ובמדינות מערביות, ולכן אין חשש מהמחלה ובעצם אין טעם להתחסן.
אין קשר בין חלודה לבין הסיכון להידבק בחיידק הטטנוס
חיידק הטטנוס נמצא אך ורק בסביבה של מדינות לא מפותחות, באקלים טרופי ובתנאי היגיינה ירודים.