נזקי החצבת ילוו את אורי במשך כל חייו

בעדות מרגשת, מספרת רחל על בנה התינוק אורי, שחלה במחלת החצבת לפני גיל החיסון, ועל נזקי החצבת איתם ייאלץ אורי להתמודד במשך כל החיים

לפני כארבעים ושבע שנים עלתה למטוס משפחה צעירה מישראל, בדרכה לאנגליה: אב, אם ושלושה ילדים – בני שש, חמש, ותינוק בן חצי שנה. משפחה בריאה ומאושרת בצורה סבירה, שנסעה להרפתקה בלב מצפה ועיניים עיוורות: לחיות שנה בעיירה העתיקה והיפהפייה ווריק (Warwick), במידלנד באנגליה.

בקבוק החלב של התינוק נשבר בדרך למטוס, בית המלון המלוכלך והעזוב בלונדון הפך לאתגר הישרדותי, שביתת חשמל שפרצה באנגליה באותו יום, החשיכה את הכניסה לארץ החדשה, באופן לא צפוי, כולם בלונדון דיברו באנגלית לא מובנת, וילדים בלונדון לא הורשו לרוץ בתוך הסופר בקריאות קרב. הילדים הגדולים הסתדרו עם המציאות החדשה, הם לא לקחו אחריות עליה, ההורים היו מותשים, התינוק היה מרוצה מאוד.

שני ילדים שוכבים במיטות בקומה העליונה הצרה. ילד בן שש, תינוק כבן שנה, שניהם שוכבים כך כבר שלושה ימים, חולים מאוד, לא מסוגלים לאכול דבר
הוא ממילא דיבר בשפתו המיוחדת לו בלבד, הוא קיבל אוכל וחיתוליו הוחלפו לאור פנס, ומצב המלון לא שכנע אותו שהעניינים גרועים. הוא היה תמיד תינוק נוח לבריות עם השקפה פילוסופית שאננה לגבי החיים, לא הייתה לו סיבה להיות נרגן.

חודשים מספר מאוחר יותר, בית לבנים קטן בשכונה קטנה מנומנמת בתוך הירוק האנגלי. שני ילדים שוכבים במיטות בקומה העליונה הצרה, ילד בן שש, תינוק כבן שנה, שניהם שוכבים כך כבר שלושה ימים, חולים מאוד, לא מסוגלים לאכול דבר. האם משקה אותם מעט מים מדי פעם, חומם גבוה, הם לא מדברים, הם לא רוצים כלום, מותשים ושותקים ומתנשמים בקול, מדי פעם נרדמים. האם לוקחת את התינוק בזרועותיה, הוא מסרב, בוכה, התזוזה מכאיבה לו, הוא רוצה לשכב ללא תנועה במיטה. היא מלטפת את ראש בנה הגדול, שואלת איך הוא מרגיש, הוא עונה: "רע!" באפס קול, היא חסרת אונים, החרדה מציפה, מעולם לא ראתה את ילדיה חולים כל כך.

הרופא, בעל חיוך חביב ותחילתה של כרס מרגיעה, בא לבקר כול יום. אין מה לעשות כרגע, הוא אומר, חצבת, הוא אומר, זו מחלה קשה, ויש עכשיו מגיפה באנגליה כולה. לא כל הילדים מחוסנים, הוא מסביר, והמחלה מתפשטת כמו שריפה, צריך מאוד להשגיח על הילדים, בעיקר שישתו, לא נורא אם לא יאכלו, אם המצב יחמיר תקראי לי מיד. היא חושבת: מה זה יחמיר? כמה חמור זה יכול להיות יותר ממה שעכשיו? ואיך אדע?

ליד הילדים היא לא בוכה.

בחוץ, בתוך הגשם האנגלי הקל, משחק ילד בן חמש, הוא לא חלה, הוא חוסן בארץ נגד חצבת.

הגדול יותר לא קיבל חיסון, החיסון הגיע למערכת הבריאות מאוחר מזמן החיסון עבורו, התינוק עדיין לא חוסן כשעזב את הארץ. ההורים מתייסרים אך למזלם הם בורים גמורים בכול הנוגע לחצבת, הם אינם מכירים את התוצאות הקשות העשויות לבוא על הילד בעקבות המחלה, כרגע הם סובלים בשל הסבל של ילדיהם, כאב רב. המחלה הקשה אורכת כשבוע, אחד השבועות הקשים בחיי המשפחה. אחר כך הילדים מתחילים להחלים, הילד בן השש יישאר עם זיכרון עמום של הסבל, התינוק לא יזכור דבר.

"עוד לא גמרתי את הבדיקה, אבל ברור לגמרי – הילד סובל מליקוי קשה בשמיעה!"

כעבור שנתיים וחצי, התינוק שבגר כמעט ואינו מדבר, כשהוא עושה כן שפתו אינה ברורה, נוסעים עימו למרפאה לבדיקות שמיעה וריפוי בדיבור. אישה חייכנית ואדומת שיער לוקחת את הילד בן השלוש וחצי לבדיקת שמיעה, הוא משתף פעולה, הוא ילד מאוד נבון ונעים הליכות. כעבור זמן קצר יוצאת המטפלת מחדר הבדיקה, ואומרת לאם שיושבת בציפייה דרוכה במסדרון: "עוד לא גמרתי את הבדיקה, אבל ברור לגמרי – הילד סובל מליקוי קשה בשמיעה!". אחרי תום הבדיקה כבר ידוע: ירידה של כחמישים אחוז בשמיעה של הילד. עכשיו האם והילד אצל רופא מומחה, הוא שואל על ההיסטוריה הרפואית משפחתית והאישית, בודק פיזית את הילד וקובע: "בסבירות גבוהה מאד, הפגיעה בשמיעה נובעת ממחלת החצבת". האם מדברת עם שכנה, היא שמחה: מצאו מה מפריע לילד, הוא חכם, הוא אינטליגנטי, הוא רק לא שומע טוב, על זה נתגבר.

אם אנגליה של תחילת שנות השבעים הייתה מחוסנת היטב נגד חצבת, התינוק המאושר שהיגיע אליה טרם חיסונו – לא היה חולה בה. וכל חייו היו אחרים.
צילומים מן האלבום המשפחתי: הבן והאם בתחנת הטיפול בדיבור, מקבל מכשירי שמיעה, עובדים ביחד בבית על השפה, עובר את כול שלבי בית הספר בהצלחה, מתנדב לצבא ואחר כך פונה ללימודים אקדמיים, משיג תואר ראשון, שני, שלישי….מקים משפחה, עובד, מרצה, מצליח, אהוב, הוא התגבר.

ובכל זאת, כל יום בחייו יש תג מחיר שעליו לשלם.

בשל החצבת.

זה הוא: אותו תינוק כחול עיניים ובהיר נשמה, שחלה בחצבת, באנגליה של תחילת שנות השבעים, הוא שלא חוסן נגד חצבת, משום שהיה צעיר מידי (מנת החיסון הראשונה ניתנת בגיל שנה) ובימים ההם באנגליה כמו כמקומות אחרים היו הרבה חולים כי אז לא מספיק אנשים התחסנו. הוא ישלם כול חייו על רעה, שלא הוא אחראי לה.

בשל החצבת.

אורי התינוק בינואר 1971

אורי, ינואר 1971

אם אנגליה של תחילת שנות השבעים הייתה מחוסנת היטב נגד חצבת, התינוק המאושר שהיגיע אליה טרם חיסונו – לא היה חולה בה. וכל חייו היו אחרים.

אולי כבר הבנתם: אני האמא.

תדאגו שהילדים שלכם יהיו מחוסנים נגד חצבת! אין בה שום דבר, שום דבר, שכדאי להביא אותו על הילדים שלכם, שאתם כל כך אוהבים!

אני כאן, עכשיו, אתכם, במכירה פומבית של מחלת החצבת: מי רוצה – שילדיו יהיו חולים קשה, כפי שילדיי היו חולים בחצבת?

מי מבקש סיבוך קשה בזמן המחלה, שיסכן את חיי הילד ויגרום לו להרבה סבל?

מי מחכה לכך שילדו ייפגע קשות לכול חייו? יש מספר אלטרנטיבות, רק תבחרו: שמיעה? פגיעה מוחית? עיוורון? מי רוצה שילדו יהיה בסכנת חיים, או ימות?

לא רוצים? ברור, ברור, כי אתם הורים טובים, אתם אוהבים את הילדים שלכם, ואתם שומרים עליהם מאוד, לפעמים אתם מתרגזים או צועקים על הילדים, אבל אתם הורים טובים, גם אכפת לכם מילדים של אחרים, אז תבטיחו, תבטיחו ממש, שהחצבת לא תגיע אל הילדים שלכם, ואל ילדים אחרים. תדאגו שהילדים שלכם יהיו מחוסנים נגד חצבת! אין בה שום דבר, שום דבר, שכדאי להביא אותו על הילדים שלכם, שאתם כל כך אוהבים!

המתנגדים בתקיפות כה רבה לחיסונים, כולל החיסון נגד חצבת, אינם טיפשים או חכמים ממני, חסר להם רק דבר אחד: למזלם, הם לא חוו ילד חולה שנפגע מחצבת.

כמוני.

ברור לכם ,שאם הם היו עוברים מה שבני עבר, ואנחנו הוריו אתו, הם היו מדברים אחרת.

הם היו מדברים כמוני.

תלמדו ממני.

 

ד"ר אורי פלביץ' הוא התינוק מן הסיפור. אורי מתנדב בעמותת מדעת משנת 2016 והוא המנהל של פרויקט ווטסאפ דוק